את סימן לב (והאחרון!) של אגרת הקודש בספר התניא אדמו״ר הזקן מתחיל במילות שבח וברכה לכל אלו שפותחים ליבם בחום ואהבה למעשה הצדקה. אמנם לא אדמו״ר הזקן הוא מי שצירף את המכתבים הללו לכלל ספר שלם של אגרות הקודש, ואולם הבחירה נעשתה בדעת ובחוכמה וכנראה על פי יד ההשגחה העליונה. שהרי אך טבעי ומתבקש שלאחר כל כך הרבה לימוד, כתיבה והוראה אודות הצדקה, יפתחו החסידים את לבם וכיסם וינדבו מממונם ביד רחבה. בסימן זה אדמו״ר הזקן מלמד שיש שתי בחינות של צדקה, בחינת זכר ובחינת נקבה. יש מי שמעצמו מתעורר לכדי מעשה חסד...

הימים של תחילת חודש סיון, רגע לפני חג מתן תורה הם זמן נפלא ללמוד את סימן ל״א באגרת הקודש של ספר התניא. באגרת זו מביא אדמו״ר הזקן משל מתיקוני הזוהר הקודש על פיו השכינה בעודה בגלות היא כביכול ״חולה״. זאת בהקבלה לחולי הגוף שסיבתו קשורה להתפשטות והילוך החיות מהלב אל כל האיברים ובחזרה מהאיברים אליו. תפקיד הלב הוא להזרים את הדם שבו מלובשת חיות הנפש דרך סיבוב הדם אל כל האיברים והגידים ומהם לקבל בחזרה את הדם. הדם שיוצא מן החדר השמאלי לאיברים הוא דם מחומצן שמספק אנרגיה וחומרי הזנה לכל האיברים דרך...

סימן ל׳ בתניא - אגרת הקודש ומעט מפרקי אבות כשאדם מרגיל את עצמו לעשות מעשה טוב כלשהו או מצווה כלשהי באופן קבוע, לעתים נדמה לו שההשפעה של המעשה כבר אינה מורגשת, כבר לא ניכרת, שקופה. שאם יפסיק לעשות את אותו המעשה אין מי שישים לבו לעניין, ולא יורגש החיסרון. בדיוק בעניין זה מזכיר לנו בעל התניא את האמרה של רבותינו ז״ל : ״כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא - הקב״ה שואל עליו״. הפעילות היומיומית הקבועה שלנו פועלת פעולתה ויש מי שרואה ויודע גם כאשר לכאורה ההיעדרות שלנו ממנה אינה מותירה רושם בסביבה....