כפרת הצדיקים

סימן כ"ח בתניא -אגרות הקודש

את סימן כ״ח בתניא אגרת הקודש למדנו הערב, אור לכ״א אדר, יום פטירתו והילולתו של רבי אלימלך מליז׳נסק, מתלמידיו של המגיד ממעזריטש. אדמו״ר הזקן אמר על ספרו ״הנועם אלימלך״ שהוא ״ספר של צדיקים״, בעוד שאת ספר התניא כינה אדמו״ר הזקן ״ספר של בינונים״.

העיתוי של הלימוד הוא מדויק מאוד כפי שכבר חווינו פעמים רבות.

אגרת כ״ח נכתבה על ידי אדמו״ר הזקן כאגרת תנחומים עבור רבי לוי יצחק מברדיטשוב ששכל את בנו מאיר זכר צדיק לברכה.

מתחיל בעל התניא את האגרת במה שאמרו חז״ל לגבי פרשת חוקת שבה מרים הנביאה נפטרה בסמוך לפרשת פרה אדומה בהמשך הפרשה: ׳למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה, לומר לך: מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת׳ (רש״י במדבר כ׳ א). ידוע שמצוות פרה אדומה שימשה בימי בית המקדש הראשון והשני לצורך טהרה מטומאת מתים שאפשרה כניסה למחנה שכינה הקדוש ביותר מבין שלושת המחנות בבית המקדש.

כתבו המפרשים שמצוות פרה אדומה מכפרת על עוון העגל (עליו קראנו בפרשת כי תשא השבת). בשל עוון העגל חזרה המיתה לעולם לאחר שעברה מן העולם במתן תורה. כשיש מוות בעולם, יש טומאת מת וזקוקים לפרה אדומה לשם טהרה. לכן נאמר שהפרה ׳מקנחת את צואת בנה׳. כמו אמא שאין לה שום בעיה לנקות את בנה שהתלכלך מצרכיו, כך הפרה האדומה מנקה את תוצאות חטא עגל הזהב.

ואולם, מקשה אדמו״ר הזקן- מדוע נסמכה מיתת מרים דווקא לפרשת פרה אדומה ולא למשל לפרשה שעוסקת בקורבן חטאת? קורבן חטאת מוקרב על גבי המזבח בתוך בית המקדש ואילו את הפרה האדומה שורפים בכלל מחוץ לבית המקדש.

מביא בעל התניא את התירוץ לכך מתוך הבנת סוד הקורבנות כפי שנלמד מהזוהר הקדוש ותורת האר״י הקדוש ז״ל. שם נלמד שהקורבנות שהוקרבו על גבי המזבח היו בחינת ״העלאת מים נוקבין״ מנפש הבהמית שבנוגה אל שורשן ומקורן בארבע החיות של המרכבה המוזכרת בספר יחזקאל. כלומר, אדם חטא חטא כלשהו כתוצאה מהתגברות הנפש הבהמית שלו, שבאה מקליפת נוגה (כפי שכבר נלמדה מהותה לכל אורך ספר התניא). הוא מביא קורבן חטאת להקריב על המזבח שהוא כנגד הנפש הבהמית שלו שהתגברה, ההתעוררות שלו בתשובה מלמטה עולה כלפי מעלה, כמו התעוררות של אישה (נקבה- מקבלת) כלפי בעלה (זכר -משפיע). ההתעוררות הזו של ה׳מים הנוקבין׳ מביאה להמשכה של ׳מים דכורין׳ - השפעה מלמעלה של בחינת ׳זכר׳. ההשפעה הזאת מגיעה מבחינת ׳האדם׳ (פני אדם שבמרכבת יחזקאל) שנקרא גם בשפת הקבלה ׳זעיר אנפין׳ (פנים קטנות). זעיר האנפין היא התכללות של 6 המידות של עולם האצילות (מחסד ועד יסוד).

לעומת זאת, בשריפת פרה אדומה יחד עם עץ ארז ואזוב ותולעת שני, לקיחת האפר שלה, נתינת מים חיים אל האפר וכו׳ כפי שמוסבר בתורה, ישנו תהליך שנקרא במשנה ״קידוש מי חטאת״. זהו בחינת ״קודש העליון” שהוא תהליך של התעוררות מלמעלה במקום שנקרא ״טל הבדולח״ שהוא בחינת ״חוכמה עילאה״, שנקרא גם ״אריך אנפין״ (פנים ארוכות). מקום זה נקרא גם ״מוחא סתימאה״ - הוא מקום ׳סתום׳ ונסתר, לא גלוי כמו הזעיר אנפין אלא נמצא במקום יותר נעלם. את ההבדל בין ״זעיר אנפין״ ל״אריך אנפין״ מסביר הרב סקורי אליהו במשל: את הזעיר אנפין הוא מדמה לאבא צעיר שמשפיע על בנו הקטן (כמו בחינת המים דוכרין שמשפיעים בעקבות העלאת מים נוקבין בקורבן חטאת). ואילו את ״אריך אנפין״ הוא מדמה לסבא ארוך זקן, ותיק יותר בחייו שחוכמתו מאוד גדולה. השפעתו מגיעה הרבה יותר רחוק מטה.

אם הזעיר אנפין (הצעיר) יכול להשפיע על הילד במידה מסוימת ולתת לו כיוון , האריך אנפין (הסבא) הינו בעל השפעה עוצמתית ורחבה שיכולה להשפיע באופן עמוק ושורשי על הבן הקטן.

התהליך של ״קידוש מי חטאת״ באמצעות אפר פרה אדומה פועל גבוה למעלה במקום ״אריך אנפין״ שבכתר העליון. וממנו נמשכת השפעה כה עמוקה שמסוגלת להפוך חשכה לאורה.

כידוע, ככל שפרי נופל ממקום גבוה יותר על העץ כך הוא יכול להגיע למקום רחוק יותר באדמה.

ככל שמגיעים גבוה יותר כך משפיעים עמוק יותר.

אפשר להמשיל עוד משל: אם ישנו אדם שהוא עצוב בשל מאורע מסוים, ההשפעה שהיא בחינת זעיר אנפין מעט תסוכך את הכאב, כמו תשים פלסטר או תחבושת על הפצע הדואב. ואילו ההשפעה שהיא בחינת אריך אנפין תצליח להפוך את העצב לשמחה על ידי פעולה בשורש העצב, במקום שבו הוא נפגש עם השמחה, במקום שבו הדמעות של בכיה וחדוה הן אותה מהות.

לכן, קידוש מי חטאת שנוצר מאפר הפרה האדומה יכול לברר ניצוצות של קדושה שנפלו ממקומות מאוד עליונים, מעולם התוהו, בתהליך שבירת הכלים.

לכן, אותם מי חטאת (שבהם אפר הפרה) יכולים לטהר מטומאת מת שהיא הטומאה הכי חמורה, שנקראת אף אבי אבות הטומאה. היא טומאה שנמצאת בשלושת הקליפות הטמאות, מטה מטה מקליפת נוגה.

מסביר אדמו״ר הזקן את הקשר בין ספירת חוכמה שנקראת גם ״כוח אבא״ לבין המידה השמינית מ 13 מידות הרחמים של הקב״ה. הוא אומר ש״אבא״ (החוכמה) יונק ממזל השמיני של י״ג מידות הרחמים. זוהי המידה הנקראת ״נוצר חסד״. ו׳נוצר׳ הוא אותיות ׳רצון׳.

ממשיך לבאר אדמו״ר הזקן ולומר שכאשר צדיקי עליון נפטרים מן העולם ישנה עת רצון והתגלות של כל העבודה הרוחנית שעשו כשחיו בגוף גשמי.

צדיקי העליון, אלה שר׳ אלימלך מליז׳נסק כותב עליהם בספרו המון, עובדים את הקב״ה באהבה והם בתנועה של מסירות נפש בוקר וערב ב׳קריאת שמע׳.

בזמן זה של קריאת שמע הם מעלים ׳מים נוקבין׳ וכן באופן כללי הם לומדים מחוכמת התורה ועל ידי כל אלה הם ממשיכים ׳מים דוכרין׳ מאותו מזל של ״נוצר חסד״. כל עוד הם בחיים גשמיים, כל פעולותיהם ועבודתם הרוחנית הם בבחינת העלם והסתר. אבל כאשר הם נפטרים מגופם (ובכך מקיום מצוות מעשיות) התיקון ממידת ״נוצר חסד״ כתוצאה מפעולתם מתגלה בעולם. בזכות זה מתגלה חסד ה׳ מתוך אותה מידה של י״ג מידות הרחמים ועוברת מהעולם הנסתר לעולם הנגלה. אז חסד ה׳ מאיר מעולם ועד עולם על יראיו, ופועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עוון הדור. כלומר, פטירת הצדיקים מורידה את אור החסד לעולם שמכפר לא רק על שגגות אלא על זדונות שמגיעים משלוש הקליפות הטמאות.

אם נחזור להבדל שבין קורבן חטאת על המזבח שמביא לירידת אור אלוקי מזעיר אנפין, לבין קידוש מי חטאת עם אפר הפרה האדומה, שמביא לירידת אור אלוקי מאריך אנפין, אז קורבן החטאת מכפר על חטאים שאדם עשה בשגגה, בעוד האור שמגיע מאריך אנפין כתוצאה מפטירת הצדיקים מכפר על חטאים שנעשו בזדון שהם עמוקים יותר בשורש שלהם. כי אריך אנפין, או השפעת החסד מ׳נוצר חסד׳ שמקורו בחוכמה העילאה יכול להפוך חושך לאור וטומאה לטהרה, כמו הפרה האדומה.

לכן, מסכם אדמו״ר הזקן, נסמכה פטירת מרים דווקא לפרשת פרה.

מרגש ללמוד ולדעת כמה השפעה עמוקה, כמה חסד ממשיכים הצדיקים בעבודתם שנעשית בנסתר וכמה אור יורד לעולם בפטירתם.

ובמיוחד בפטירתו של צדיק כה גדול כמו ר׳ אלימלך מליז׳נסק, שכגודל צדקתו כך גודל ענוותנותו.

ולסיום סיומת אביא לימוד קצר מתורתו, אותו למדנו לאחר התראה קטנה שהרטיטה מעט את הלב ואיפשרה לתורתו להיכנס.

לפרשת ״פקודי״ כותב הנועם אלימלך - ״הנותן צדקה לצדיק השלם שעושה יחוד במידות העליונות כידוע[מייחד בין הספירות כמו זעיר אנפין ומלכות], שיש שתי מידות ׳צדיק וצדק׳ וע״י הצדיק המקבל את הצדקה הוא מעלה את ה״ה האחרונה שהיא איתנו בגלותנו [ה האחרונה בשם הוי׳ שנפרדה בגלות משלוש האותיות הראשונות בשם הוי׳: י-ה-ו]למידת צדק ונעשה צדקה, ואז העולם מלא ושבע כל טוב שפע וברכה ורחמים וחיים ובני ומזוני ושלום עד אין קץ ותכלית , הנשפע על ידי הצדיק המקבל את הצדקה, ועל ידו הולכות ההשפעה לכל העולם, לכל אחד ואחד די מחסורו והצטרכותו. וזה מרומז בפסוק ׳ונתנו איש כופר וכו׳׳. מילת ׳ונתנו׳ האותיות למפרע הוא גם כן ׳ונתנו׳ [בקריאה הפוכה מתקבלת אותה מילה] כנ״ל, שעל ידי הצדקה בא צדקה לעולם״.

מעניקה את הלימוד הזה שיהיה בחינת ׳צדקה׳ לצדיק העליון ר׳ אלימלך מליז׳נסק זי״ע ושבע״ה יביא להשפעת חסד, רפואה, שלום וצדקה לעולם.

תמר, כ"א אדר תשפ"ו