תניא פרק כג'- ייחוד גמור עם הרצון העליון
הערב זכינו לציין שנה ללימוד התניא בדיוק לפני שנה בכח בסיון התחלנו... שנה שבה היו הרבה תהפוכות בעולם והרבה סיבות למניעות, ואמנם היו כמה ביטולים ודחיות, אך התגברנו בעזרת הקב״ה על המכשולים והמשכנו להתקדם אט אט בלימוד פרקי התניא הקדושים. לכבוד ציון השנה בהתמדה הרגשנו שקיבלנו מהקב״ה מתנה - את פרק כ״ג בתניא... הפרק הזה שאליו הגענו בדיוק בהשגחה, הוא פרק שמדבר על מעלת לימוד התורה... ולימוד תניא הוא לימוד פנימיות התורה ואכן נכלל באותה מעלה. אומר בפרק זה האדמו״ר הזקן שכשאדם לומד תורה, ובעצם עוסק בלבושי הנפש הפנימית שלו- מחשבה ודיבור - בתורה, הוא מתאחד בייחוד גמור עם הקב״ה בעצמו שהרי ״אוֹרַיְתָא וְקֻדְשָא בְּרִיךְ הוּא כֻּלָּא חַד" (ספר הזוהר), התורה והקב״ה הם דבר אחד. בשונה ממעשה המצוות. המצוות הן ״אֵבָרִין דְּמַלְכּא לְחוּד כְּפִקּוּדִין". המצוות הן כלים להמשכת רצונו של המלך. כלומר, היות ופנימיות רצונו העליון של המלך (הקב״ה) הן המצוות, כשאדם מקיים ועושה מצווה הוא לא רק מקיים את רצונו הפנימי של השם ונותן לו עונג אלא גם מושך חַיוּת לכל העולמות, העליונים והתחתונים... אדם שמקיים מצווה כאן בעולם התחתון בזכות אותה מצווה גורם לירידת שפע אלוקי לעולמות הרבה יותר גבוהים... בכך מעשה המצוות לרצון העליון הן כמו גוף לנשמה. כמו שהגוף עושה כל מה שאומרת לו הנשמה, הוא בטל אליה... כך המצוות הן בטלות לרצון העליון של מי שהגה אותן. איברי הגוף שמבצעים את המצוות בפועל הם כמו מרכבה לרוכב, הם המבצעים בפועל של הרצון. נאמר בתלמוד ש״האבות הן המרכבה״, שאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, הם כמרכבה אל הקב״ה כי כל חייהם השתמשו בכל איבריהם רק לצורך קיום הרצון העליון ולכן האיברים בעצמם היו כל הזמן בשרות הקדושה. לעומתם, אנו האנשים הפשוטים יכולים לבחור כיצד להשתמש באיברי גופנו, אם לצד הקדושה (בקיום מצוות) או חלילה לצד ההפוך... הרגליים יכולות לשאת אותנו למקום קודש או למקום טומאה בהתאם לרצוננו ... בהתאם למקום הרוחני אליו מחוברת באותה שעה נפשנו. מה שרוצה לומר בעל התניא, עפ״י מיטב הבנתי, זה שקיום מצוות הוא אמנם חשוב ומהותי וגורם לרצון הקב״ה להתממש כאן בעולם, המצוות הן מרכבה לרצונו, הן מקשרות ומחברות אותנו אל פנימיות רצונו אך הן לא ממש הוא עצמו. לעומת זאת, לימוד התורה , שהיא עצמו ממש וחוכמתו, גורמת ללומד אותה להתייחד איתו ממש כאחד, בלי שום פירוד כלל, גם אם אין הוא מרגיש זאת באותו הזמן... דיברנו בלימוד המשותף על כך שכאשר אנו מתחילות לקיים מצווה חדשה יש איזושהי התרגשות בלב, אנו מרגישות את העלייה בקדושה, כמו פרפרים בלב בתחילת התאהבות, שגורמת לכל כולנו להיות בהתלהבות. וככל שעובר הזמן כבר פחות מרגישים... כבר מתרגלים למצווה שהופכת להיות כמו שגרה, מבורכת אך כבר פחות מלהיבה... ואולם, החיבור הנשמתי לא פוחת גם כשפחות מרגישים את זה בלב... אם היינו מקיימות מצוות רק כאשר אנו מרגישות בקיומן התעלות רוחנית לא היינו יכולות להתמיד בהן לאורך תקופה ארוכה... כי יש גבול לכמה הדעת יכולה לחוש את העילוי ... בקיום מצוות חייבת להיות קבלת עול. לקיים גם אם לא מרגישים, לקיים גם אם לא מבינים, לקיים פשוט כי זה רצון האלוקים. מסביר בעל התניא שכשאנו לומדים תורה, מהרהרים ומדברים בה, הקב״ה ממש נכנס לתוך פנימיותנו ומאיר אותנו ומתייחד איתנו מבפנים... ודווקא בזכות העובדה שלא תמיד אנו מרגישים שהוא מתלבש בתוכנו אנו מסוגלים לסבול את אותם אורות עליונים שנמצאים בנו, אם היינו מרגישים זאת היינו פשוט מתבטלים במציאות... לעומתנו, העולמות העליונים והתחתונים מקבלים את אור הקב״ה רק בבחינת ״אורות מקיפים״, האור לא חודר ממש לתוכם כי אחרת היו מתבטלים מיד במציאותם . קשה לקלוט בכלל , וטוב שכך, זאת היא חלק מההשגחה , עד איזו רמה של קדושה מגיע מי שלומד תורה... הוא מתמזג לחלוטין עם אור אינסוף ברוך הוא! כל כולו מואר באור קדושתו... כמה יראה עליונה נכנסת בנו רק כשאנו מתחילים לתפוס את זה בשכלנו...
אז זאת היא המתנה שקיבלנו מהשם יתברך בזכות התמדתנו בלימוד התניא... נכון שבהתחלה ההתרגשות היתה בשיאה... וכל מילה בתניא יכולנו לחוש את קדושתה... ועם הזמן אנו כבר מרגישות יותר ״בנוח״ איתה... ממש כמו בזוגיות... שבתחילה הכל חדש ומרגש ומלבב ועם הזמן הופך להיות יותר נוח ועם פחות דפיקות לב... אך דווקא אז הייחוד הוא הכי חזק, דווקא אז בני הזוג הם ממש אחד, שהם בכלל לא מרגישים שהשני הוא נפרד...
כשאיה ואני חברנו יחד ביוזמה ללמוד תניא עשינו הסכם בינינו שאנחנו רוצות ומבקשות ללמוד תניא וכל מי שתרצה ללמוד בחברותא איתנו תתקבל ותהיה ברוכה אך לא נָתְּנֶה את לימודינו בכמות החברות שלומדות איתנו, הסכמנו בינינו שנמשיך ללמוד גם אם זה יהיה רק שתינו... והנה הערב באמת למדנו במקום פיזית רק שתינו אך בזכות הטכנולוגיה (הזום המהולל) הצטרפו אלינו עוד כמה חברות יקרות, כך שלא הרגשנו ״בודדות״
מאחלת לנו שנה פוריה של לימוד תניא לשמה תוך ייחוד גמור עם אור אינסוף ורצונו העליון וגם הבאת הלימוד למעשה בעולם התחתון, כי ״טוב לימוד תורה שמביא לידי מעשה״, שלא נישאר רק ״למעלה״...
תמר, סיוון תש"פ 2020
