תניא פרק ט' - שער היחוד והאמונה
וארשתיך לי באמונה
בפרק הקודם הסביר לנו בעל התניא כיצד הקב״ה הוא מעבר ליכולת ההשגה שלנו עד שאנחנו ״מלבישים״ אותו במושגים שהם בגדר הבנת שכלנו. כאן בפרק ט׳ אדמו״ר הזקן נותן לנו בכל זאת לתפוס את קצה קצהו של הבלתי נתפס. כלומר, לתפוס כמה התפיסה עצמה היא מגבילה ומוגבלת ושעל מנת להתחבר לאלוקות אנחנו חייבים לשחרר אותה. לשחרר את הרצון והתשוקה להבין כל דבר בשכל, לשחרר את הרצון והתשוקה למצוא לכל בעיה פיתרון, לשחרר את הרצון והתודעה - ולהתחבר לעל מודע. כדי שנסכים לשחרר עלינו להבין שהחוכמה שאותה אנחנו כה מוקירים עד כי שכל מי שחכם בעינינו אנחנו מאוד מכבדים, שהיא ראשית כל החיות שלנו כבני אדם ושל שאר הברואים הגשמיים. החוכמה הזאת, כח מה, הברק המבריק והניצוץ הראשוני של כל רעיון, שהיא המדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה וגם זה רק אם הוא מצליח לבטל את הישות שלו והרצון לקבל לעצמו שאז החוכמה זורמת דרכו ונובעת ממנו כמעיין של דברי אלוקים חיים, היא ביחס לקב״ה ממש כעשיה ככתוב בתהילים:
״ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״. היחס בין מדרגת החוכמה לבין הקב״ה איננה מקבילה ליחס בין העשייה לחוכמה. בעוד שבין מדרגת העשיה לחוכמה יש רק 5 מדרגות שהן- עשיה- דיבור- מחשבה- מידות- שכל. הקב״ה רם ומתנשא ממדרגת החוכמה לא רק חמש אלא רבבות מדרגות עד אין קץ. לנו אין תפיסה בזה ואין השגה בזה כי עצם ההשגה והתפיסה הן במדרגה הכי תחתונה ביחס לקב״ה- במדרגת החוכמה. אין מושג מילולי או מחשבתי שיכול בכלל לתאר את זה, אין רגש והבעה שיכולים לבטא את זה, זה מעל הכל. מעל השכל, מעל ההשגה, מעל הרגש, מעל כל עניין נברא. לעתים אדם מרגיש משהו שהוא לא מבין, גם לא יכול לומר מה הוא מרגיש, כי אין זה רגש שהוא מכיר, זה משהו שאיננו במושגים אנושיים, לכן גם איננו יכול לבטא זאת לאחרים. אדם יכול להתחבר למימדים על תודעתיים אך אין הוא יכול להוריד אותם מטה לעולם המושגים ואין הוא יכול לבטא אותם במילים. ייתכן שאלה הם המימדים שהתחברו אליהם הנביאים והיות שלא יכלו להביע מה הם חווים הלבישו את הנבואה במשלים. חוסר היכולת לבטא במושגים או במילים יכול לגרום לשלושה מצבים: 1. תחושת תסכול על כך שאין כל זה נתפס ושלא ניתן להוריד את החוויה כמו שהיא. 2. הלבשת החוויה והורדתה במדרגה עד שמבטאים אותה בשירה, ניגון, משל, או תאור בעולם המושגים. ככל שמלבישים אותה יותר ככה היא רחוקה יותר ממקורה, ונסתרת בתוך הלבוש שניתן לה. 3. הפלת העל תודעה אל עומק הגשמיות והחומריות- עד שהיא אובדת ונעלמת בתוכן, עד שכל מהותה משתנה והיא נהיית להיפך כוונתה מלכתחילה. לדוגמא פשוטה: ילד שרוצה להתחבר עם ילדה בגן ולא יודע כיצד להתקרב אליה אז הוא מושך בצמותיה…
אחד המחסומים הכי עבים עומד דווקא בפני אנשים שהם חכמים. אנשים שאפשר לברך עליהם ״שחלק מחוכמתו לבני אדם״. אנשים שמנת המשכל שלהם שוברת את כל הטבלאות והסקאלות. להם הכי קשה להגיע לממד העל תודעתי כי הם מנסים להגיע אליו דרך התודעה הגבוהה שלהם. ואילו כדי להתחבר לעל תודעה אין זה אלא דווקא דרך תמימות פשוטה. תמימות ילדותית משהו, כזאת שלא מסבכת ולא מתחכמת, שלא בונה מגדלים ולא מתכננת מהלכים. אולי זאת הסיבה שהבעל שם טוב, שהביא את תורת החסידות לעולם התחבר דווקא לאנשים פשוטים, איכרים ותמימים, שאפילו אינם יודעים קרוא וכתוב, אך יש ביכולתם להתחבר בחיבור תמים לעולמות העליונים. לסיפור שמתאר זאת ניתן לקרוא כאן:
עצם הידיעה שכל מה שאנו רואים, חווים, חושבים ומרגישים כאן בעולם הזה זה הכל לבושים, זה קצה קצהו של העצם בעצמותו, ושבמהלך ההתלבשות הוסתרה מהותו, יכולה לשחרר אותנו מהרצון להבין כל דבר ולהשיג ולתת פיתרון גם לעניינים שהם מעבר למושגים האנושיים. אנחנו לא חייבים תמיד לנסות להסביר. אנחנו לא חייבים למצוא פתרונות. לה׳ הפתרונים… אנחנו יכולים פשוט להסכים לא לדעת, לא להבין, להיות בחללים שאין לנו מושג מה מהותם ולאן הם מובילים ועדיין להישאר רגועים. כי גם הידיעות שלנו הן בסך הכל אשליות. אין אנו יודעים דבר מהאמת לאמיתה הפשוטה שאיננה נתלבשה. ״תכלית הידיעה שלא נדע״ (הבעש״ט).
כשאנחנו מתחברים לפרח או לבע״ח או לאדם אחר, החיבור האמיתי הוא פשוט, ללא מילים, שהשורש שלו בעולמות העליונים. אותו לא נדע כל עוד אנו חיים בתוך חיים סופיים, גשמיים, חומריים, תודעתיים. נחווה אותו כשנסכים לשחרר ולהיות מחוברים בלי טעם ודעת לעולמות הפנימיים, העל תודעתיים, העליונים. שם או כאן נמצא הקב״ה בעצמו במהותו, מופשט מכל הסברים, ויחד עם זאת המקור והשורש לכל החסד והרחמים, לכל האהבות, לכל החוכמות, לכל הנתפס והבלתי נתפס, הסופי והאינסופי, המקור והשורש לאמונה שהיא למעלה מהשכל ושדרכה ולא דרך החוכמה בחר בנו להיות לו לעם וקידש אותנו במתן תורתו ובכך נתן לנו ונטע בנו את עצמו.
״וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהֹוָֽה׃״
חג שמח וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות,
תמר, סיון תשפ"ג
