תניא - אגרת התשובה, פרק ג'
אגרא דתעניתא
בפרק ג׳ של אגרת התשובה אדמו״ר הזקן עוסק בעניין התעניות. בפרק הקודם הוא הבהיר שתענית איננה חלק מהתשובה, ישנו תהליך של תשובה שאדם יכול לעשות ותענית איננה חלק ממנה. ואולם, בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים קורבנות לאחר החטא, מה שלא ניתן לעשות כיום עד לבניית בית המקדש במהרה בימינו… והתענית מטרתה להיות תחליף לקורבן, כדי להיות רצוי וחביב לפני ה׳ כמו לפני החטא שממנו שב.
מספר התעניות שיש להתענות לכל חטא וחטא מבוסס על דברי האר״י הקדוש, שקבע עבור תלמידיו מס׳ תעניות לכל סוג של חטא. אדמו״ר הזקן מעלה את הסוגיה לגבי מספר התעניות שיש להתענות במקרה שהאדם עבר כמה וכמה פעמים על אותו חטא ומביא את ההכרעה בעניין, שאם אדם חטא הרבה פעמים בסוג חטא אחד יספיק לו להתענות 3 פעמים את מספר התעניות הקבועות לאותו חטא.
הוא מסביר מדוע דווקא 3 פעמים בכך שכתוב בזוהר הקדוש שכשאדם חוטא בפעם הראשונה, הדבר עושה ״רושם״ מסויים בנשמתו, אם הוא עובר פעמיים, הרושם מתחזק, ואם שלוש פעמים הרושם מתפשט מצד לצד והכתם שנוצר ממנו הרבה יותר עמוק ורחב ולכן דורש לאחר התשובה 3 פעמים את מספר התעניות לאותו חטא כדי לנקות את הכתם שנוצר לו בנשמה.
יחד עם זאת, מסביר לנו בעל התניא, כל עניין הצומות המרובים מתאים אך ורק לאדם שהוא חזק ובריא והצומות הללו לא יזיקו לבריאות גופו כלל…
ככה היו אנשים בריאים בדורות הראשונים…. בימי התנאים והאמוראים….
ומי שהצומות כן עלולים להזיק לו ולהביא אותו לחולי או מיחוש כלשהו, אסור לו בשום אופן להרבות בתעניות אפילו על חטאים חמורים שעבר, ומכל שכן אין לו להתענות בשל עבירות קלות יותר.
אפילו בדורות הראשונים התענו רק החזקים והבריאים, ובדורותינו אנו, כשאנו חלושים, אין לנו להתענות כאמור בשל חטאים. ואף זה ייחשב לנו לחטא אם למרות חלישותנו נענה את עצמנו!
ואם מישהו שהוא תלמיד חכם, בעל תורה, מתענה ובשל חלישות התענית לא עוסק בתורה, החטא שלו בכך שהתענה עוד יותר גדול ואפילו מכופל…
אם כך מה כן נוכל לעשות כדי שנמרק את עצמנו לאחר התשובה? ולכך נותן לנו בעל התניא את התשובה- צדקה.
למעשה, הצדקה פוטרת את התענית, היא פודה את התענית ומשמשת לה תחליף. ישנם סכומים שנקבעים כמתאימים, ובדרך כלל מדובר על שווי של כבש אחד ליום (כפי שהיו מקריבים כבש בבית המקדש). כל העשיר יותר יוסיף בסכום הצדקה יותר.
ובכל זאת, אומר אדמו״ר הזקן, שכן ראוי ל״כל בעל נפש החפץ קרבת ה׳, לתקן נפשו להשיבה אל ה׳ בתשובה״ להשלים פעם אחת בימי חייו את מספר הצומות הקבוע לכל אחד מהעוונות החמורים, אלה שמחייבים חס ושלום מיתה, אך יוכל לעשות זאת בתשלומים ולדחות אותם לימי החורף הקצרים ולפרוס אותם על פני שנים (בדומה לחובות פיננסיים). הוא יכול גם להקל עליו את התענית בכך שיתנה מראש שאוכל ושותה 3 שעות לפני נץ החמה, ויכול לצום עד הצהריים - עד חצות היום שגם זה לפי התלמוד הירושלמי נחשב לצום. ובשני חצאי ימים שצם משלים תענית של יום אחד. וכל אחד, אומר בעל התניא, ״יודע מרת נפשו״, יודע אילו עניינים לא רצויים שחטא בהם ממררים את נפשו וירצה לקבל על עצמו תעניות כפי יכולתו כדי למרק את ליבו.
הוא תמיד יוכל לפדות בצדקה את הצומות שלא יכול היה להשלים או שיש לו ספק באם צריך להתענות בשל אותם עבירות שעליהן שב, וכן בעבור עבירות קלות שלא דורשות למירוקן תעניות, או מצוות עשה שיכול היה לקיים וביטל, על הכל יש לו אפשרות לפדות בצדקה וכך לשלם .
מרגיע אותנו אדמו״ר הזקן ואומר שאל לנו לחשוש ״ששילמנו יותר מדי״, כי אפילו אם נתנו צדקות כפדיון תעניות שמצטברות לסכום של יותר מחומש (חמישית) מכספנו, זה לא בזבוז כי הצדקה הזאת פוטרת אותנו מתעניות וסיגופים. כפי שאדם מוכן לשלם יותר מחמישית כספו לרפואת הגוף חלילה כשצריך, לכן גם כאן מותר ורצוי לאדם לתת את הצדקה ולרפא ולזכך עד תום את נשמתו.
מסכם בעל התניא ואומר שמספר הצומות שמיוחסים ללימוד של האר״י הקדוש ב״תיקוני תשובה״ הם רבים מאוד, ולפיכך יש להרבות בצדקה שמחליפה את הצומות.
תם ונשלם פרק ג׳ שאת סיכומו דוחה כבר מחודש אלול וכמעט שפדיתי אותו בצדקה אך זה לא היה מסבר את האוזן של מי שרוצה ללמוד את הפרק הזה בדקה או שתיים.
שנרבה בחסד וצדקה,
תמר, כסלו תשפ"ד
