שמן זית זך למאור - פרשת "תצווה"
בפרשת "תצווה" שתיקרא השבת אומר הקב"ה למשה רבנו:
"וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַֽעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"
בשמן הזית הזך הדליק אהרון הכהן את המנורה במשכן ה'. מסביר רש"י ששמן זית זך הכוונה "בלי שמרים", כלומר לא נותנים שתהיה איזשהי תסיסה בזית אלא כותשים אותו והשמן שיוצא מהכתישה הראשונית הזאת הוא השמן הזך הראוי לשמש בו להדלקת מנורת הקודש.
חשוב להבין את ההבדל בין הזית עצמו לבין השמן הזך שיוצא מתוכו. הזית עצמו הוא מר מאוד ואילו השמן שמפיקים ממנו יש בו מתיקות. מתוך המרירות הגדולה מוציאים מתיקות זכה. זו העבודה שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו, לקחת את המרירות בחיינו, את הסבל והייסורים, בין אם נפשיים או גופניים ומתוכם להוציא מתיקות, להפוך את המר למתוק. כשבני ישראל מצווים להביא שמן זית זך כתית זה לא רק השמן הגשמי אלא גם השמן הרוחני... בני ישראל משולים לזית. כמו שכתב הנביא ירמיהו: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ" ירמיהו יא טז) מה הזית רק כשכותשים אותו יוצא השמן כך גם ישראל, שכאשר כותשים אותם ומגיעים אליהם הייסורים מתוך זה יוצא שמנם, הם מזדככים ויכולים להאיר את העולם... כמו ששמן הזית לא מתערבב עם נוזלים אחרים אלא תמיד צף למעלה כך עם ישראל ייעודו להיות נבדל מהעמים ויחד עם זאת נאצל ונבדל מכל האומות. התפקיד שלנו זה לזכך את עצמנו עד שנוכל לתת לאור ה' להאיר דרך עצמותנו ומתוך כך לשמש מגדלור לשאר אומות העולם לדרך האמת, האור, האהבה, היושרה והאמונה.
אין זה תפקיד קל... לא כל עם היה מוכן... למעשה רק אנחנו הסכמנו לקבל את התורה, לקבל על עצמנו את עולה ומתוך הקושי שבקיומה לקבל ולהפיץ את זיו אורה.
כשאנחנו מצליחים לעשות את זה אנחנו שותפים במעשה הבריאה.
זה מתחיל בעבודה הפנימית של כל אחד ואחת מאיתנו. כשאנחנו מצליחים ביומיום שלנו להתעלות מעל סבלותינו. הזית הוא למעשה הנפש הבהמית, הגוף, מגיע מעולם הקליפות. לכל אחד מאיתנו יש נקודת התורפה שלו, את המקום שבו הוא או היא יכולים "ליפול" "להימשך" אל הקליפות ולתת להן לשלוט. יש את מי שנוטים לעצבות, יש לכעס, יש לעצלות. כשלאדם אין כוח לקום בבוקר, לעשות, להיות.. והוא בכל זאת במאמצים גדולים מקים עצמו ממיטתו ומתחיל במרץ את יומו - הוא מתגבר על נטייתו והוא מוציא את השמן מעצמו. כשאדם מרגיש את הכעס עולה ומתחיל לבעור בקרבו, והוא במאמצים גדולים ומרובים שומר על נשמתו ומצליח לא רק להסיח דעתו מהכעס אלא ממש להיכנס לתוכו ולבער אותו משורשו, להפוך אותו לחמלה, רחמים ואהבה, הוא עושה לעצמו ולעולם טובה ענקית, עצומה. את כל האנרגיה האדירה שהיתה אגורה בכעס הוא לוקח אל צד הקדושה... כשמישהי מתוך אהבתה וגעגועיה מוכנה למסור את נפשה ופשוט לוותר על חייה, כשהיא מוכנה למות למען אהבתה... ובמקום לשקוע בצער ועצבות ולהיבלע היא לוקחת את כל אותו הרגש ובוחרת במקום לתת לו להמית אותה - להשתמש בו לחיים, היא בוחרת בחיים. הרבה יותר חזק לחיות למען האהבה מאשר למות בשבילה...
ההכרה הזאת שכל הסבל בחיינו ניתן לנו באהבה מאת בוראנו רק בגלל שהוא מאמין בנו! רק בגלל שהוא יודע שאנחנו מסוגלים לקחת אותו ולעשות ממנו משהו טוב. כי כל סבל וכאב שיש לנו בחיינו יש לו סיבה ומטרה טובה - אם ניתן לו את המשמעות הנכונה, אם נהיה מסוגלים לומר עליו תודה... "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה"... (משלי ג יב) אנחנו לוקחים את כל הסבל והכאב שניתנים לנו בחיינו והופכים אותם בתוכנו למאגר אינסופי של שמן זית זך שיוכל להאיר אותנו ומתוכנו.
ואז אנחנו מצליחים להרגיש אותו, על אף שהוא נסתר בעולם. כשאנחנו מרגישים בתוכנו אהבה, רחמים, קירבה, שמחה של מצווה, זה שלו, אנחנו הופכים להרגיש שאנחנו חלק ממנו. כשאנחנו מוכנים למסור את חיינו, כמו משה רבנו שמסר נפשו על עם ישראל אחרי חטא העגל ואמר לקב"ה "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"(בפרשה הבאה - שמות לב לב - פעמיים לב, פעמיים אהבה- אהבה מכופלת). משה רבנו היה מוכן לוותר על כל חייו הרוחנים כדי שהקב"ה יסלח לעם ישראל על חטאיו ולא יעניש אותם. הפרשה שלנו זו הפרשה היחידה בתורה מאז שמשה רבנו נולד ששמו לא מוזכר בה, כבקשתו שמו "נמחה" מהפרשה, אך הוא לא "נעלם" הוא פשוט נכלל בתוך הקב"ה עצמו. "ואתה תצווה את בני ישראל" משה והקב"ה יחד כאחד, משה כאן אינו דבר נפרד.
כך אנו כשאנו מצליחים לזכך את עצמנו, להוציא את המתוק מתוך המר ובאמצעות השמן הזך שנוצר להפוך את החושך לאור, להתמזג עם הקב"ה בעצמו ותת לו להאיר דרכנו את אורו.
ככל שנעשה זאת עוד ועוד.. יותר ויותר... נרגיש את הגאולה הולכת וקרבה, נרגיש את אור ה' הולך ומתגבר... ובקרוב ממש נרקוד כולנו יחד כאחד באורו הגדול בבית המקדש.
תמר, אדר תשעט 2019
