ריח ניחוח לה' - פרשת "ויקרא" וחודש ניסן

השבת אנחנו מקבלים את חודש ניסן - חודש הגאולה, ומוציאים שני ספרי תורה. באחד מתחילים לקרוא בספר ויקרא ובשני קוראים את "פרשת החודש" שעוסקת בקידוש החודש, הכרזת ניסן כחודש הראשון למניין ומצוות הקשורות לחג הפסח. פרשת "ויקרא" עוסקת רובה ככולה בדיני הקרבת קורבנות לה' על מגוון סוגיהם. בפסוק ט' שעוסק בקורבן עולה כתוב: "וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה:" וכך גם בקורבנות הבאים בסיפא של הפסוקים כתוב " ריח ניחוח לה' ". במהלך חיי עד כה, כל פעם כשהייתי קוראת בתורה על עניין הקורבנות, על כך שהם "ריח ניחוח לה'" הייתי מתמלאת פליאה, כשניסיתי להבין הבנה פשוטה. כי מה, יכול להיות שהקב"ה הגדול והנישא, הוד רוממותו, מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו יכול ליהנות מריח של איזה עוף או בהמה שרופה? במיוחד בהיותי צמחונית, העניין הזה תמיד השאיר אותי תמוהה. אך כשקוראים את הפרשנות, ומתחילים להתבונן ולהעמיק אפשר לאט לאט להתחיל להבין... רש"י כותב בפרשנות למילה "ניחוח": "נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:". אז כבר לא מדובר פה רק על עניין "הריח" אלא על נחת הרוח שיש לה' מבניו שעושים את רצון האב. חוש הריח כשלעצמו הוא החוש הכי רוחני וריחני הוא מדויק ואמיתי. כשאדם צם כמה ימים חושיו מתחדדים ובין היתר חוש הריח שלו הופך להיות הרבה יותר רגיש. אם חוש הריח שלנו היה מספיק רגיש ונקי מהפרעות חיצוניות (כמו בשמים מלאכותיים ושאר ירקות) היינו יכולים אפילו את בן/בת הזוג לבחור רק עפ"י זה... כי כשיש התאמה נשמתית רוחנית מן הסתם הריחות יימשכו זה לזו באופן טבעי. עשו פעם ניסוי וראו שתינוקות בני יומם יכלו לזהות את אימם רק עפ"י ריחן... אמנם היום אורח החיים המודרני הרבה פעמים גורם לנו לטשטוש החוש החשוב הזה, אך עפ"י טבע כשאנו מריחים ריח טבעי שנעים לנו אנחנו שואפים אותו אל קרבנו ונותנים לו למלא את כל כולנו ולהרחיב את נשמתנו ונשימתנו. עכשיו, בעונת האביב כשהפריחות בשיאן אין תחושה נעימה יותר מלעבור לידן וליהנות מניחוחן. באביב מתחדש הכל, הטבע מתעורר, ומזמין אותנו ואת כל שאר הברואים לצאת מ "הקונכיה" ולגלות את הפנים. כל דבר טהור ונקי מפיץ ריח נעים, כמו תינוק שנולד וכל היום אנחנו אותו או אותה מסניפים. כך הקב"ה כלפינו. כשאנו חושבים מחשבות טובות, מדברים דיבורי קודש ואהבה ועושים מעשים טובים לעצמנו ולסביבה, אנחנו מריחים טוב וריח הניחוח שלנו מגיע עד השמיים ועושה נחת רוח לשוכן במרומים, כי רק אהבה וחסד יביאו את הגאולה וכל מעשה טוב מקרב אותה. אנחנו לקב"ה כמו ילדים. כמו שלנו חשוב שילדינו יצמחו ויתפתחו בבריאות ושמחה להיות אנשים טובים שמפיצים אור ואהבה כך חשוב לו שאנו נהיה מחוברים אליו ונעשה רצונו. אין סוף לאהבתו. יש את הרגעים הללו בחיים שבהם אנחנו מבינים ומפנימים ששום דבר לא חשוב לנו בעולם יותר מהילדים, שאנחנו מוכנים לתת את כל כולנו, להקריב את עצמנו למענם. השבוע כשלבני הקטן עלה החום במפתיע (אחרי שנבהל) אז אני "ההומאופטית הדגולה" שיודעת בדר"כ לתת לכל פונה עצה שקולה, הפכתי בשנייה אחת ל"אמא חרדה" שככל שעולה טמפרטורת הגוף של בנה, משוש נפשה, כך עולה מפלס חוסר האונים אצלה. נצמדתי אליו, שאפתי ונשמתי אותו אל קרבי וכל הלילה לא משתי ממנו, עד שחשתי הקלה. (בדר"כ ההקלה מגיעה לאחר חצות, עד אז שולטים יותר הדינים). ברגעים הללו שכחתי את עצמי. כבר לא היה חשוב לי למשל להיות מוערכת או מכובדת ואפילו לא אהובה, רק תשמור על ילדי הקטן מכל צרה. רק תשמור על ילדינו. הקטנים יותר, הגדולים, החיילים, על כל האהובים שלנו שיש לנו עימם קשרים נשמתיים... רק אל תקטוף לנו אותם טרם זמנם, תן לנו להמשיך להריח את ניחוחם. להיפרד מהורים זה עצוב אבל אלו החיים, להיפרד מילדים זה אסון, זו טרגדיה להורים ולדורות הבאים. (כבת לאם שאיבדה את אחותה בילדותה יודעת על בשרי שהשכול ותחושת האובדן עוברים בדם). וכפי שאנחנו נצמדים לילדינו כשהם באיזושהי התמודדות בחייהם, כך הקב״ה נצמד אלינו וממש מנשים אותנו ונותן לנו כוחות כשאנו עוברים נסיונות והתמודדויות. בזמנים הללו הוא הכי קרוב. נבקש מבוראנו שרק יתן לנו להמשיך לשחק עם ילדינו מחבואים ושתמיד תמיד נמצא אותם בסופו של דבר, מחויכים כשמתגלים... מסופר בחסידות שהמגיד ממעזריטץ', תלמידו וממשיכו של הבעל שם טוב, ראה פעם ילד קטן בוכה. הוא שאל אותו לפשר בכיו והילד סיפר כי שיחק עם חבריו במחבואים ובאיזשהו שלב הילדים הפסיקו לחפש אותו... אמר לו המגיד שגם הקב"ה מתחבא מאיתנו בעולם הזה ואנחנו הרבה פעמים מפסיקים לחפש אותו... ב"פרשת החודש" כתוב שחודש ניסן הוא החודש הראשון של כל חודשי השנה עפ"י התורה. המילה "חודש" באה מלשון "חידוש", כמו לבנה שמתחדשת כל חודש ומגיעה כאילו יש מאין. עולה תמיהה מדוע תשרי איננו החודש הראשון בשנה? והתשובה היא שתשרי היה החודש הראשון בשנה עם בריאת העולם, כשהקב"ה בחר לברוא את העולם. כלומר, כשנברא הטבע. ואילו ניסן הפך להיות החודש הראשון כאשר הקב"ה בחר ביעקב ובניו להיות לו לעם "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ועשה לנו ניסים מעל הטבע, ולכן חודש זה נקרא גם חודש הגאולה. הקב"ה גאל אותנו ממצרינו בדרך ניסית ופלאית שמעל ומחוץ לגדרי הטבע. וכפי שנגאלנו בניסן כך עתידין להיגאל בניסן- חודש הניסים. וחידושו של חודש ניסן שהוא הראשון לעומת תשרי שהוא השביעי לפי מניין זה, שאנו צריכים לגלות גם את האלוקות שנמצאת בתוך הטבע, שמסתתרת כמו במשחק מחבואים, ואף פעם אל לנו להתייאש מלחפש אותה כי היא כאן, בכל פינה. אם רק נתבונן פנימה נמצא אותה בכל נברא וגם בתוכנו, בתוך הניצוץ האלוקי שבקרבנו. חודש ניסן הוא החודש שבו ההתגלות האלוקית הנסית מגיעה אלינו מלמעלה. ההתעוררות היא "מלמעלה למטה" (התערותא דלעילא). שהקב"ה גואל אותנו ומתגלה לנו בדרכו ללא עבודה מצדנו כמו שכתוב בשיר השירים: "דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃" (שיה"ש ב ט"ז) הוא מתגלה לנו ואצלנו הלב מתרחב ומקבל את האהבה ומתחיל להפיץ ניחוח כמו שושנה שכל עוד היתה סגורה (בגלות) לא ניכר יופייה וריחה אך עם היפתחה (בגאולה) היא פורחת ויפיפיה ומשכרת בריחה. אז נאחל לכולנו שבחודש זה אכן נמצא את האלוקות, נתחבר אליה, נשאף אליה והיא תנשום את ניחוחנו ותנשים אותנו, שניגאל מכל המיצרים והגלויות שבחיינו, שנאהב בלי סוף את ילדינו. שנגרום נחת רוח לבוראנו שלעולם לא ירגיש שהוא נפרד מילדיו, שיהיה שמח בכך שאנחנו מתחברים אליו. https://www.youtube.com/watch?v=q9ALIqenbN8

תמר, אדר תשע"ח 2018