פרק יא', יב' בתניא - לבחור להיות ״בינוני/ת״ בכל רגע בהוויה
בפרק יא׳ של התניא האדמו״ר הזקן הסביר מה זה אומר להיות ״רשע״. יש ״רשע ורע לו״, כלומר שהוא רשע גמור, אין לו בכלל הרהורי תשובה, לא מצטער על מעשיו הרעים, וחי כל היום את תענוגי העולם הזה ללא חרטות או ייסורים מצפוניים... ויש ״רשע וטוב לו״, שעדיין מתעורר בו גם הטוב, גם הרצון להיטהר,להתקדש, לעשות טוב... כלומר יש בו עדיין טוב אלא שהוא לא מספיק בתוקף כדי להכניע לגמרי את הרע. הוא מצליח להכניע פעם בכמה זמן, וישנן הרבה דרגות אצל אותו הרשע . יכול להיות אדם שהטוב מתעורר אצלו רק פעם בשנה.... ויכול להיות אדם שהטוב מאוד גלוי אצלו ורק פעם בשנה עושה/מדבר או חושב משהו רע של עברה, שאיננו קשור לקדושה אלא לצד ההפוך שלה... ועדיין הוא יהיה בגדר ״רשע״ עפ״י התניא...
בפרק י״ב בעל התניא מגיע ל ”essence” , למה שהוא אולי העיקר של מה שרוצה לומר, שכל מה שהיה קודם זה רק הכנה לו... לעבודה היומיומית הבלתי נפסקת, המתמדת, של כל מי ששואף להגיע לדרגת ה״בינוני״... דרגה שנגלה שאיננה קלה להשגה כאשר נבין את משמעותה... אצל ה״בינוני״ לפי התניא , הרע ל ע ו ל ם לא גובר על הטוב.... לעולם זה אומר אף פעם... לא פעם בשנה, לא פעם בשנתיים, לא פעם בחיים, אף פעם... זה אומר שאף פעם אין לו מחשבות, דיבורים ובטח שלא מעשים רעים... והוא ״לא עבר עברה מימיו״... נשאלת מיד השאלה... האם יש אדם כזה? שאפילו בעברו לא נפל ? שהרי ״אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא״ (קהלת), אז בטח שבינוני, אף אם עכשיו חזר בתשובה , לא בטוח אפשר לומר שבמציאות חייו גם בעברו לא חטא. האדמו״ר הזקן מלבן את הסוגיא. הכוונה בכך שלא עבר עברה מימיו היא שבמצבו הרוחני ה נ ו כ ח י הוא כל כך שולט על הרע, כך שמשולל כל יסוד, ומופרך בכלל הרעיון שהיה יכול כעת ליפול. ובאותה מידה משולל כל יסוד ומופרך הרעיון שיכול היה ליפול גם בע ב ר אם היה באותה דרגה רוחנית כמו עכשיו. כלומר, אם בזמן הניסיון שפעם כשל בו היו לו הכוחות הרוחניים לדחות את הרע כפי דרגתו עכשיו, הוא לא היה נופל, הוא היה עומד בניסיון הזה לבטח. זה הבינוני. באותה מידה גם לגבי העתיד... במצבו הנוכחי של דרגת הבינוני מופרך הרעיון שלא יצליח לעמוד גם בעתיד בכל ניסיון...
האדמו״ר הזקן ממשיך ומפרט לנו שנבין את דרגתו הרוחנית של הבינוני... הוא מסביר שכאשר הבינוני מתפלל, הוא נמצא בכזאת ״גדלות דמוחין״ של התבוננות באלוקות כך שמתעוררת בו אהבה ״כרשפי אש״ בחלל הימני של ליבו, ממש כמו של הצדיק... כי החלל הימני הלב הוא מקום משכנה של הנפש האלוקית. אלא שלאחר התפילה האהבה הזאת לא נשארת באותה התגלות עוצמתית (כמו שנשארת אצל הצדיק)אלא נשאר ממנה רק רושם... ברוב הזמן יש לבינוני בליבו ״אהבה מסותרת״ לקב״ה (אהבה פחות גלויה) שהיא נותנת לו את הכוח לנצח בכל מאבק מול הרע, לנצח בכל קרב ובכך לשמור על דרגתו הבינונית שאיננה מובנת מאליה...
אם כך, ההבדל בין בינוני לצדיק הוא שאצל הצדיק אין כבר נפש בהמית, ״ליבו (השמאלי) חלל בקרבו״, הוא כל הזמן באהבה אינסופית גלויה ועוצמתית לקב״ה. ההבדל הוא במהות, בָּעַצְמוּת. אצל הבינוני כן יש נפש בהמית בתוקף והיא אף מנסה להעלות לו הרהורים של עברה... אלא שהוא מצליח לדחות את אותם ההרהורים בשתי ידיו והם לא מגיעים לרמה של ״מחשבה״ במוחו, ובטח שלא יגיעו לדיבורו או מעשיו.
האדמו״ר הזקן נותן לנו כאן ברוב חסדו כלי עצום וחיוני במאבקינו היומיומיים להיות בינוניים... הוא מביא את חוכמתו של שלמה המלך שאמר: ״ וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ״ (קהלת ב יג). בעל התניא מבהיר לנו שאמנם אנחנו מדברים כל הזמן במושגים של ״מלחמה״ ו״מאבקים עם הרע״, אך אם נפעל נכון לא נצטרך כלל להיאבק בו, הוא פשוט ייעלם מעצמו כפי שהחושך נעלם כאשר מדליקים נר קטן... כפי שהסכלות, הטפשות, מסתלקת מאליה כשנכנסת החוכמה... כשהנפש האלוקית שמתבטאת במוחין- חוכמה, בינה ודעת אצל האדם -שולטת ,היא לא מאפשרת כלל ל״רוח שטות״ להגיע לידי ביטוי ב״עיר הקטנה״ ,בלבושי הנפש של האדם, וכך ממילא לא יוכל להגיע לידי עברה...
את אותה החוכמה שעוזרת לסלק כל רוח של סכלות או הרהור עברה, אפשר ליישם ולגלותה גם ביחסים שבינינו לבין חברינו. לא רק בין אדם למקום, אלא בין אדם לחברו. הבינוני הוא מי שלעולם לא תעלה במחשבתו מחשבה רעה אודות זולתו. גם אם עולים לו הרהורי ״ריחוק״, או חלילה ״שנאה״ , ״קנאה״, ״כעס״ או ״הקפדה״, הוא לא ייתן להם להגיע לכדי מחשבה. האדמו״ר הזקן גם כאן נותן עצה: אם כבר מנסה לעלות למוחנו כזאת מחשבה (שמולידה את הרגש הרע שהרי המוח שליט על הלב ומחשבה רעה מולידה רגש רע), אז לא רק כדאי לנו להדוף אותה, אלא ממש לחשוב את המחשבה ההפוכה... אם מידת הגבורה שלנו רוצה להכניס בנו מחשבה של הקפדה, לא צריך להילחם בה אלא רק לעורר את המידה ההפוכה - מידת החסד והאהבה... ואז תעלם כלא היתה כל שמץ של הקפדה... אנחנו יכולים לקחת דוגמא מיוסף הצדיק שקראנו עליו ממש לפני שבוע בתורה... שלא רק שלא הקפיד על אחיו שזרקו אותו לבור וניסו ״להיפטר״ ממנו אלא אף ממש גמל להם טובה... פרנס אותם , כלכל אותם ודאג להם כל ימיהם, גם לאחר שהלך לעולמו יעקב אביהם...
המסקנה המעודדת מאוד מהלימוד הערב היא שתמיד יש לנו חופש בחירה, בכל רגע ורגע, לבחור בטוב ובאהבה, להיות בינוניים בהוויה.
תמר, טבת תש"פ 2020
