פרק ה' - יחוד נפלא דרך לימוד תורה לשמה

בפרק ה׳ של ספר התניא נותן לנו אדמו״ר הזקן ברוב גאונותו והשתוקקותו הנפלאה לקדושה לתפוס את התחושה הרוחנית העילאית המיוחדת במינה שמתרחשת בעת לימוד תורה לשמה. כשאנו לומדים משהו חדש אנו מנסים והרבה פעמים מצליחים ״לתפוס״ אותו בשכלנו, להבין את המשמעות של הנלמד ולהפנימה בתוכנו. ואולם יש הבדל בלתי ניתן למדידה בין לימוד של חומר עיוני שחיבר אדם מתוך חוכמתו האישית האנושית לבין לימוד של תורה שהיא כולה חוכמה אלוקית של קדושה. כשאנו לומדים תורה , ואין זה משנה באיזה רובד שלה... בין אם פשט, רמז, דרש או סוד, בין אם תורה שבכתב או שבע״פ, תורת הנסתר או תורת הנגלה, יש בתוכה את חוכמתו של הקב״ה, היא בעצמה חוכמתו, ועל אף שאין אנו מסוגלים בשכלנו המוגבל לתפוס את אינסופיותו ואי מוגבלותו של הבורא, (לֵית מחשבה תְּפִיסָא בָּךְ"), דרך לימוד תורתו אנו מתאחדים עם חוכמתו, בכל זאת מצליחים ״לתפוס״ כביכול מקדושתו. כשאנו באמת לאמיתה לומדים תורה לשמה, הווה אומר לשם התחברות עם הבורא, מתוך השתוקקות והתמסרות מוחלטת אליו ואל תורתו, חוכמתו ורצונו קורה דבר נפלא... לא רק שאנו בשכלנו תופסים את חוכמתו ומתחברים מתוך לימודנו להוויתו, אלא החיבור מתרחש גם מכיוונו... צריך שניים לטנגו... מעיזה לומר שמופיע בפרק זה אחד המשפטים היפים והמרגשים בתניא (אמנם עוד רבה הדרך לפניי במסע אך כשמוצאים יהלום מנצנץ אי אפשר שלא לזהות ולהתרגש): ״וְגַם שִׂכְלוֹ מְלֻבָּשׁ בָּהֶם. וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה״ היחוד של לומד התורה עם מי שברא... היחוד המיוחד הזה קורה רק כאמור כשהלימוד הוא לשמה, ולא לשמי... לא לתועלת עצמי, לא כדי להשיג איזשהו רווח עבורי בטווח המיידי או העתידי... בעל התניא, אדמו״ר הזקן אמר במקום אחר: ״אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את גן העדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך כו', רוצה אני אותך בעצמך ״...

מסביר בעל התניא שמספיק שאדם מדבר דברי תורה או מקיים מצוות מעשיות בשביל שאור אלוקי קדוש ילביש אותו ויקיף אותו... זהו אור מקיף רוחני שמולבש על האדם בזכות העובדה שעוסק בענייני תורה וקדושה גם אם עושה זאת ללא הבנה... גם אם רק אומר פסוקים בלי להבינם לבוריים או מקיים מצוות מעשיות, בעצם עשייתן. (כפי שהלביש הקב״ה את אדם וחוה בגן העדן... בתחילה היו לבושים אור אלוקי ולאחר שחטאו הלבישם עור גשמי) ואולם, כאשר האדם לומד ושוקע בתורה עד שמצליח להבין מתוכה עניינים בתפיסתו, הלימוד הוא מזון לנשמתו, לא רק מקיף אותו אלא ממש חודר לתוכו, נטמע בו, הופך לחלק בלתי נפרד ממנו... כמו שלחם הוא מזון לגוף ומחייה את הגוף הגשמי כך תורה היא מזון לנשמה ומחייה אותה באופן רוחני ... האור האלוקי חודר פנימה ונהיה אור פנימי... לכן התורה היא עץ חיים למחזיקים בה... אולי , מעלה השערה... כאשר אנו מוסרים את כל ישותנו ומהותנו, את כל הדעת שקיבלנו מאכילת עץ הדעת טוב ורע, למען לימוד התורה... אנו מצליחים לתקן את החטא הקדום והראשון , להמתיק אותו בשורשו... ואז זוכים... ברשות אלוקית... לטעום מעץ החיים... שנזכה כולנו ליחוד נפלא עם בוראנו🙌🏻💚

תמר, תשרי תש"פ 2019