לב חם

את סימן לב (והאחרון!) של אגרת הקודש בספר התניא אדמו״ר הזקן מתחיל במילות שבח וברכה לכל אלו שפותחים ליבם בחום ואהבה למעשה הצדקה. אמנם לא אדמו״ר הזקן הוא מי שצירף את המכתבים הללו לכלל ספר שלם של אגרות הקודש, ואולם הבחירה נעשתה בדעת ובחוכמה וכנראה על פי יד ההשגחה העליונה. שהרי אך טבעי ומתבקש שלאחר כל כך הרבה לימוד, כתיבה והוראה אודות הצדקה, יפתחו החסידים את לבם וכיסם וינדבו מממונם ביד רחבה.

בסימן זה אדמו״ר הזקן מלמד שיש שתי בחינות של צדקה, בחינת זכר ובחינת נקבה. יש מי שמעצמו מתעורר לכדי מעשה חסד וצדקה ויש מי שזקוק שיעוררו אותו לכך ויבטיחו לו כל מיני פרסים והטבות בתמורה כדי להניע אותו לפעולה. מי שמתעורר מעצמו הוא בחינת ״זכר״ ומי שזקוק להנעה הוא בחינת ״נקבה״. לכן כתוב (בתהלים) ״צדקתו עומדת לעד״ בלשון נקבה. ועל אף שלא התעורר מעצמו, כאמור בפסוק, עומדת לו לעד צדקתו.

מעמיק אדמו״ר הזקן ומבאר שכל הצדקה והחסד שעושים ישראל בעולם הזה מנדבת לבם הטהור הן חיות וקיימות בעולם הזה הגשמי (אינן נעלמות) עד זמן התחייה, תחיית המתים בגאולה האמיתית והשלמה. בזמן זה יהיה גילוי אלוקי של אור אינסוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי. אז יהיו ניכרים כל מעשי החסד והצדקה שנעשו במהלך השנים כי האור האלוקי יתלבש בהם, הם יהיו לו כפתילה לאור הנר.

כפי שאש אינה יכולה להאיר אלא כשנאחזת בפתילה כך האור האלוקי ייאחז בכלי שהוא מעשה הצדקה.

החסד נקרא בתורת הקבלה ״זרוע ימין״, וכל הגוף נכלל בימין, שהרי ״עולם חסד ייבנה״, ולכן אומרים בפיוט של ראש השנה ״לבושו צדקה״ כי אלו הם לבושי הקב״ה בהתגלות אורו האינסופי.

לכן אמרו רבותינו ז״ל ש ״אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה״. כלומר, אין זה רק הצדקה עצמה אלא הרגש החם והאהבה שבו היא נעשתה. אפשר לתת צדקה בקור ומתוך תחושת חובה, כי אין ברירה צריך לתת על פי התורה ופנימיותה, ואפשר לתת צדקה מתוך אהבה וחיבה, מלב פתוח וחם לזולת שחש את החוסר והנזקקות שלו. יש מי שהנזקקות של זולתו מעוררת בו סלידה, הוא רואה בה חולשה, רפיסות, ואין אונות והוא בז לה. ואולם, האדם הרגיש שנשמתו ערה יחוש כלפי הנזקק לחסדו רחמים של אהבה, תחושה עמוקה וכנה של רצון למלא את החוסר של זולתו ככל יכולתו. בכך הוא מתדמה לבוראו שהוא מקור כל החסדים ומקור הרחמים. נזקקת רגישות מיוחדת לקליטת הצורך של הזולת שיייתכן שכלפי חוץ הוא משדר מלאות וחיוניות, ואולם בפנימיותו ישנו צמא שאינו בא לרוויה. אשרי מי שזוכים לחוש אותו ולהזרים לו מים חיים של חסד ורחמים.

נאמר בספר הושע ״זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד״. כלומר, הקציר הוא גילוי הזריעה הטמונה בארץ. ככל שזרענו יותר חסד במעשה הצדקה כך תהיה יותר תבואה משובחת וטובה. בזמן התחיה ניתן יהיה לגלות כמה צדקה וחסד זרענו וטמנו באדמה - במציאות הגשמית של העולם. בזמן הגלות היא טמונה ונסתרת עד זמן התחיה שבה יתלבש אור אינסוף בעולם הגשמי ויאיר את כל המציאות. אז נקצור את פירות האהבה.

זוהי עוד סיבה לכך שהצדקה נאמרת בלשון נקבה, כי היא זו שבה אור אינסוף מתלבש, מתגלה ומאיר בזמן התחיה. לעומת זאת במילות הפסוק מתהלים; ״צדק לפניו יהלך״ הצדק נאמר בלשון זכר. זוהי מידת החסד שמתעוררת בלב האדם מעצמו על ידי התעוררות האהבה בלבו בזמן קריאת שמע, כשהוא מוכן למסור נפשו לה׳ באהבתו אותו בכל מאודו. על פי פשט המקרא ״בכל מאודך״ הכוונה בכל ממונך. כאשר אדם מוכן למסור את כל חייו לה׳ בוודאי שיהיה מוכן למסור עבורו את ממונו.

וכאשר אדם כך מתעורר באהבה לה׳ אזי ״כמים הפנים לפנים״ כך לב האדם העליון מתעורר כלפי האדם התחתון. אור אינסוף ברוך הוא נמשך כלפי מטה לעולם הזה הגשמי כאמור. ואילו המשך מילות הפסוק ״לפניו יהלך״ משמעותן שנמשכים הפנים העליונים מעולם האצילות העליון עד עולם העשיה התחתון. כלומר החסד הנמשך אינו נסתר ואינו אחורי הוא מגיע בגלוי בבחינת פנים, כמו אדם המאיר פניו לאדם השני. הוא לא רק מפנה אליו את פניו (ולא את עורפו) אלא גם מחייך אליו ואוהבו מעומק ליבו.

מסיים אדמו״ר הזקן בברכה מחורזת כשירה:

״וכעת עת לקצר

וכל טוב מהם לא יבצר

היטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם

כנפש תדרשנו״

כמעט ונשלם סיכום ספר אגרת הקודש.

את סימן כ׳ השארתי לסוף.

וקונטרס אחרון בעיצומו.

אוטוטו גם המסע הזה יגיע לסיומו.

ואם ירצה ה׳ ויברך - גם סיכומים אלה יובאו לדפוס ויופצו ברבים למען לומדות התניא והלומדים.

תודה לכל מי שקרא/ה

והשיר והשבח לבעל התניא

https://youtu.be/sqmVeRtPCws?si=XN0wg7lcXuP-Rn37

תמר, סיוון תשפ"ו