לראות אלוקות - פרשת "וארא"
השבת נקרא בפרשת ״וארא״. היא מתחילה לאחר שבסוף הפרשה הקודמת משה בעקבות סבל הגלות המרה של בני עמו בא בשאלה לקב״ה וזועק אליו: ״למה הרעותה לעם הזה?״ ה׳ מדבר אל משה ועונה לו. אני ה׳ נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני (רש״י). מסביר הרבי מליובאוויטש שנכון שלפעמים מצד השכל המציאות נראית חשוכה אך עבודת היהודי צריכה להיות לא בדרך השכל אלא בדרך האמונה - גם בחושך הגדול ביותר לראות אלוקות ולדעת בפנימיות שמתחת לחושך הזה מסתתר אור גדול. החושך, הגלות, הקשיים והייסורים באים לאדם או לעם כדי ללטש אותו, כמו שמלטשים יהלום ואז מתגלה זוהרו, הקושי ממרק והופך את האדם או העם לכלי שיוכל להכיל אור, קדושה, למלא תפקיד קיומו כהלכה... אנשים שעוברים קשיים הם תמיד אנשים רגישים, מרגישים, אף אם קודם לכן היו יותר קרירים ונוקשים. הייסורים עוזרים לנו להיות רגישים יותר גם לסבל של זולתנו, אנחנו הופכים לטובים יותר בעצמנו.
האור, הקדושה, הטוב, החיות, השמחה, הבריאות השלמה, הם תמיד נמצאים שם מתחת לכל שכבות ההעמסה. השקט נמצא מתחת לכל הרעש, התקווה מתחת לכל הייאוש, האמונה מתחת לכל ההכחשה.
האמת נמצאת תמיד ביסוד. השקר הוא רק אשלייה שמנסה לכסותה.
לראות אלוקות זה לראות את האמת המסתתרת. כשרואים משהו יודעים ומכירים בו בוודאות. כשראינו אנו יודעים שהוא אמיתי, ראינו בעינינו, זו הראייה הכי טובה עבורנו... במיוחד אם התבוננו פנימה וראינו את האמת שמעבר להסתרות והאשליות...
לפעמים את רואה אדם ואת פשוט רואה אותו, רואה את פנימיותו, את לא צריכה לדעת עליו כלום, שום דבר לא ישנה את התרשמותך הפנימית ממנו, את הרושם שנחקק לך ממנו, שום דבר שיגידו לך עליו, שהוא יגיד לך על עצמו, אולי ינסו לשכנע אותך שהדברים אחרת, אולי השכל יתערב וינסה למצוא נימוקים שכליים כדי לערער את היסודות, אך שום דבר לא יערער יסוד שהוא אמת. אמת לאמיתה היא בלתי ניתנת לערעור או הכחשה, היא ידועה בידיעה פנימית עמוקה, היא קרקע יציבה ומוצקה, היא עצמיות, כמו עצם חזקה, בלתי ניתנת לתזוזה. אמת לאמיתה.
האמנות היא למצוא את נקודת האמת בכל דבר, בכל אדם. והאמת היא תמיד תמיד טובה, תמיד תמיד מאירה. היא לא נמצאת רק ״בסוג מסוים של אנשים״ היא לא נמצאת רק בסוג מסוים של שירים או ניגונים״ אפשר למצוא אותה בכל מיני תחומים שלכאורה נראים על פניו מנוגדים... מבחן האמת הוא האם הם נוגעים אצלך בפנים... האם הם מגיעים לשורש נשמתך ושם הם מפעילים משהו, פותחים משהו, מרעידים משהו... אם את מרגישה אותם בתוכך, בעצמותך, הם אמיתיים והם במקום רוחני ועמוק- חלק ממך. לפעמים אפשר לשמוע ניגון עם מילים שהן לכאורה מאוד עמוקות או אפילו קדושות ובכל זאת משהו שם לא חודר פנימה, לא נוגע בעמקי הנפש, לא מגיע. ולפעמים אפשר לשמוע ניגון שהוא בכלל באנגלית, אפילו לא בשפת הקודש, ניגון שהוא לכאורה ניגון חולין, אבל הוא מצליח לחדור לנבכי הנשמה העמוקים. העניין הוא להיות אמיתיים וכנים. ולכל אדם יש משהו אחר או ניגון אחר, שיצליח להגיע למעמקים. כל אדם והניגון שלו,התדר שלו, המסע שלו והתיקון שלו. ולכל זמן בחיים, ואפילו לכל נקודה בזמן, יש ניגון מיוחד משלה שמבטא את הפנימיות של המנגן או המאזין לה.
ככל שאדם מחובר יותר לשורש נשמתו, לשורש הנשמה שמאחד את כל עמו, הוא יצליח לראות יותר ויותר אלוקות בעולמו, יותר ויותר אלוקות בזולתו, יותר ויותר אלוקות בעצמו.
לא חוכמה גדולה לראות אלוקות בצדיקים גמורים וידועים, את האלוקות הזאת כולם רואים, מרגישים וחווים. קשה יותר ודורש עידון רגיש יותר לראות אלוקות באנשים שלכאורה מעמידים פני ״רשעים״, שהמעשים, הדיבורים והמחשבות שלהם לא כאלו ״נקיים״. לראות אור שחבוי בתוך החושך, לשם אני מייחלים. היופי הוא שכשאת רואה אור באדם שמרגיש ״חשוך״ את מתחילה לפתוח לו סדק בקליפה שמסתירה, את נותנת לו תקווה... ואט אט הוא מתחיל לראות זאת בעצמו והמחשבות דיבורים ומעשים משתנים מאליהן, בלי שהתייחסת כלל אליהן...
אומר הרבי מליובאוויטש ( מתוך השראה מ״תורה אור״ ו״פרי עץ חיים״) שארבעת לשונות הגאולה שמובאות בפרשה: ״והוצאתי״, ״והצלתי״ ״וגאלתי״ ״ולקחתי״ הם כנגד 4 עולמות הידועים בפנימיות התורה ( אצילות, בריאה, יצירה עשייה) וכנגד 4 בנים שמובאים בהגדה.
״והוצאתי״ כנגד עולם האצילות וה״חכם״ שבהגדה, ״והצלתי״ כנגד עולם העשייה וה״רשע״ שבהגדה. מדוע החכם נמצא ליד הרשע? העליון ביותר ליד התחתון ביותר ולא בסדר הדרגה? אומר הרבי: ״הוא בכדי שהרשע יהיה סמוך לחכם, כי דוקא החכם יכול לפעול עליו ולהחזירו מרשעותו״ כפי שעולם העשייה חייב אור גדול שמגיע מעולם האצילות כדי לפעול...
כדי לשבור את פרעה, שיא הרשע והטומאה, היה צריך את משה רבנו, שיא החוכמה דקדושה.
בקיצור, כדאי לנו לדבוק בצדיקים מאיתנו, גם אם הם לפעמים שוברים אותנו
ומתי אנחנו נשברים? כשהדברים הם עבורנו אמיתיים - הם נוגעים לעצמנו ולעצם קיומנו.
בפרשתנו משה ואהרון מטילים על פרעה עוד מכה ועוד מכה וכל פעם הוא חוזר לסורו, זה לא באמת נוגע לו, חוזרות לו הספקות... אולי החרטומים גם יכולים, אולי זה לא באמת כל יכול בורא העולמים, אולי זה רק ״מקרי״ מה שקרה, אולי ״מעשה כשפים״, ובוחר להשאיר לעצמו את עם ישראל כעבדים...
רק בפרשה הבאה... כשהמכה תגיע אליו עצמו, אל בנו בכורו, הוא ידע בעצמותו מי שולט בכל אשר נמצא והוא עושה סוף סוף את ההחלטה המיוחלת והנכונה ( שגם ממנה אח״כ סר והסיפור עוד יסופר)...
סבל רב יוכל להיחסך עבורנו אם במקום להילחם בחושך, מלחמה קשה, מייסרת והרבה פעמים לא מועילה, לפחות לא לטווח הרחוק... ננסה להתרכז באור הנמצא בחיינו, לתת לו חיות ומשמעות, לראות אותו מציץ בין הסדקים ולהאמין בכל ליבנו שיבוא היום שהוא ימלא את כל כולנו ואת כל עולמנו באופן גלוי , בנראות שתהיה ברורה לכל אשר באפו נפש חיה.
שבת שלום ומבורכת מוארת באור אלוקינו שנראה ומורגש בתוך תוכנו.
תמר, טבת תשעט 2019
