להתחבר לקדושה ולהינצל מכל רע - פרשת "בלק"

פרשת השבת שלנו, פרשת ״בלק״, ממחישה לנו כמה חשוב לנשמתנו שנבחר תמיד להתחבר לקדושה, לאהבה, לנפשנו האלוקית ונתרחק בכל מאודנו מההיפך. איך עושים את זה באמת? רק ע״י ביטול הרצון שלנו להיות ׳מציאות׳ בפני עצמנו ולחשוב שאנחנו לבדנו יכולים בהכרח להחליט מה טוב ומה רע במציאות חיינו. הבחירה שלנו באמונה ובקשר הפנימי הנשמתי עם יוצרנו תרחיק אותנו מלהישמע לקול ייצרינו ותעזור לנו להקשיב לקולה הפנימי של נשמתנו.

הרבה פעמים מה שנדמה לנו כ״רע״ ואנו מנסים להילחם בו, דווקא הוא ההצלה הכי גדולה. אפשר לראות את מעשה בלעם ואתונו כמשל שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים ללמוד ממנו. בלעם הוא נביא רשע שטוף שנאה שרוצה לקלל את עם ישראל. בלק מלך מואב שוכר אותו לקלל את ישראל כדי לגרשם מהארץ ואילו בלעם שכולו שנאה רוצה לקללם כדי לגרשם בכלל מהעולם.... אלוקים נגלה לבלעם בלילה ואומר לו שלא ילך עם אנשי בלק ולא יקללם כי הם ברוכים... משבלק התעקש והוסיף לשלוח אנשיו, אמר לו אלוקים שיקום וילך איתם אך יעשה רק את דבר ה׳. בלעם חשב לעצמו שאולי יצליח בכל זאת לפתות את אלוקים שיסכים לקללה, ויצא לדרך לאחר שחבש את אתונו ברצונו להוציא לפועל קללתו. ראה אלוקים שבחר בלעם ללכת ושלח לו מלאך של רחמים להפריע לו בדרך... בכדי למנוע ממנו ללכת.... האתון ראתה את מלאך השם שעומד וחרבו שלופה בידו וסטתה מן הדרך... בלעם הכה אותה...לאחר שהמשיך להכותה שלוש פעמים פתח הקב״ה לאתון את פיה ודיברה, שאלה את בלעם מדוע זה הכה אותה שהרי הוא רוכב עליה כל חייו ותמיד עשתה מבוקשו. אז פתח הקב״ה את עיניו של בלעם כך שיראה אף הוא את המלאך.... המלאך אמר לבלעם ללכת עם האנשים ולדבר את מה שהוא יאמר לו, להוציא מפיו את דבר ה׳. בסופו של דבר בירך בלעם את העם בברכות נפלאות... הקב״ה הפך את הרע לטוב.

מה עלינו ללמוד מכך? כל רצון מקולקל שבא מהיפך האהבה יוביל גם ללבושי נפש לא מתוקנים במחשבה, דיבור ומעשה. מעשים רעים בעולם הזה מתחילים תמיד במקום של ׳רצון עצמי׳ של אדם שמתנתק מפנימיותו, משורש נשמתו, ובוחר להתחבר לחיצוניות נפשו, בוחר להתחבר לצד ההפוך של הקדושה, לצד ההפוך של האהבה. ואולם, אף אם בחירותיו לא נכונות, אף אם בוחר את פי ה׳ להמרות, אין הקב״ה מוותר עליו, הוא שולח לו מלאכים לעכב אותו, לנסות להניא אותו מהתקדמות בדרך הלא טובה, לתת לו הזדמנות ללכת בדרך הישרה. אותם ״מעכבים״ הם אלה שאת חייו מצילים... אך הוא לא רואה את תועלתם... לו הם מפריעים.... והוא מרביץ להם, רוצה להסיר את החסימה ולתת לעצמו לממש את רצונו הפרטי ולרדת מאגרא רמא, מרצון הנשמה, לבירא עמיקתא, למימוש רצונו הנפשי הפרטי שמוזן ע״י כוחות הצד ההפוך לצד הקדושתי. אותו ״אדם״ שהבאתי כדוגמא הוא כל אחד ואחת מאיתנו, הוא לא ערטילאי... כל פעם שאנו חושבים שהמציאות עושה לנו רע ואנו מנסים בכוח לשנותה, אנו חוטאים לנשמתנו הקדושה. המציאות אף פעם לא ״עושה לנו רע״ הרע הוא רק הבחירה שלנו לעצום את עינינו להשגחה האלוקית שבחיינו, הרע יכול לבוא רק מאיתנו, מהמשמעות שאנו נותנים לאירועים בעולמנו. אם רק היינו יודעים כמה אנו לא יודעים ולא רואים... כמה העולם הרבה יותר מלא ועמוק ממה שאנו מסוגלים בכלל להבין... אם רק היינו לכך מתבטלים... ומתחילים לחוש את אהבת האלוקים. החיבור שלנו אליו הוא כל כך פנימי, וכמעט בלתי ניתן לניתוק, אלא אם חס ושלום אדם בוחר מיוזמתו לכרות את החבל שמקשר אותו לנשמתו.

בפרק כ״ד בתניא מסביר אדמו״ר הזקן שאם יהודי בוחר לעבור עברות הוא מפריד את עצמו מהקב״ה, בכך הוא יורד נמוך נמוך, יותר נמוך מכל הקליפות הטמאות וגם נמוך יותר מהסטרא אחרא (צד הטומאה) עצמו, וזאת משום שזה הבחירה שלו... הקליפות הטמאות, הסטרא אחרא, הכוחות השליליים בעולם שיונקים חיותם מ׳אחוריים׳ של האלוקים, מהצד האחורי ולא מצד הפנים, הן לגמרי בטלות לרצון האלוקים... זה תפקידן... לאפשר את קיום ״הרע״ בעולם... אין להן בחירה, לכך הן נוצרו מלכתחילה. לעומת זאת, היהודי שיש לו נשמה אלוקית ויש לו גם גוף חומרי, נפש בהמית, יכול לבחור.... לאיזה צד הוא מתחבר... לאהבה, לאלוקות, לקדושה, או להיפך ממנה.... אנו בוחרים... ולכן אם נבחר בקדושה נהיה הכי מחוברים ומאוחדים עם נשמתנו, עם הקב״ה בוראנו ואורו יאיר אותנו. אך אם נבחר חלילה בטומאה נוכל להגיע הכי הכי למטה, לשאול תחתיה... כל זה תלוי בנו, בבחירה שלנו. בפרשה שלנו, כשעם ישראל מאוחד עם הקב״ה ומצוותיו הוא שמור מכל וכל כל, ואף המכשף הגדול ביותר בעולם בעל העין הכי רעה לא יכול להזיק לו אלא קללותיו הופכות לברכות בזכות האהבה הגדולה של אלוקינו אלינו. הוא כל כך אוהב אותנו שתמיד סולח לנו על עוונותינו ונותן לנו פתח לשוב לעצמנו :״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּו״ (במדבר כג כא) ואולם, כאשר העם בוחר להתחבר לנפש הבהמית שלו... כאשר החומר שולט בו... כאשר הוא הופך לבהמה שטוף זימה וזונֶה עם בנות מואב... מוסרת ההגנה מעליו. כי הקב״ה שונא זימה, היא מרחיקה את בניו האהובים ממנו ומורידה אותם לשפל המדרגה, לדרגת בהמה. אז יש היתר לכוחות הסטרא אחרא לחולל בם מגפה... ש24,000 קורבנות היא גובה. לא, לא היא הרע... לא ״הוירוס החיצוני״, לא חיידקים, הם בסה״כ את רצון ה׳ עושים. המגפה היא היא ההצלה... כי היא זו שמביאה את החברה לחשבון נפש על מעשיה, היא פותחת את הדרך לשוב חזרה אל דרך המלך, מלך מלכי המלכים, דרך האהבה, דרך הקדושה, דרך התורה ומצוותיה.

שנזכה תמיד לבחור בנשמתנו האלוקית ולהתאחד עמה בשמחה אמיתית. ש״החמור״ שהוא ״החומר״ יתבטל לרוכב, לרוח, עד שיבוא משיח צדקנו עני ורוכב על חמור ויגאלנו. אותו ניצוץ משיח נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו בכל רגע ורגע שאנו בוחרים לתת משמעות קדושתית לחיים.

תמר, תמוז תש"פ 2020