ישועת ה' כהרף עין - פרשת "בא"
בפרשת "בא" אנחנו כבר מתחילים לצאת ממצריים! בשבוע שעבר בפרשת וארא כבר הבנו שאנחנו בגלות שאנחנו יצרנו בעצמנו, הבנו שכל ההרגלים והקשרים שיוצרים בנו תלות הם סוג של גלות, כבלים שקושרים אותנו ולא מאפשרים לנו חרות פנימית. הבנו שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים וכל מה שעלינו לעשות זה לפרוש כפיים ולקרוא לעזרתו והוא תמיד יבוא. אבל ידענו שזה קשה, שהיציאה מהגלות כרוכה בסבל וייסורים שאינם נעימים ולכן הרבה פעמים העדפנו להימנע מהם ולהישאר כבולים... אבל השבוע אנחנו מקבלים כוחות לעשות זאת, לקרוע את הכבלים ולהפוך לבני חורין!!! בפרשה הקודמת בעיצומה של כל מכה ש"נפלה" עליו פרעה מסכים כביכול לשחרר את בני ישראל, אבל אז איך שהמכה חולפת הוא חוזר לסורו ומחזק את ליבו. ושוב באה עוד מכה קשה יותר מקודמתה... ואחרי המכה החמישית כבר כתוב שה' בעצמו מחזק את לב פרעה, לא נותן לו לשחרר, כי רוצה להכות בו נפלאותיו ולהראות לעם ישראל ולכל שוכני העולם מי באמת המלך, מי באמת שולט כאן, וזהו כוח הקדושה ולא מצריים וטומאתה. גם אנחנו בניסיונותינו לצאת מהגלות והתלות של עצמנו פעם מצליחים לתקופה מסוימת ואז שוב נופלים... ואוזרים כוחות ושוב מנסים... ואז לאחר זמן מה ברגע של חולשה שוב נופלים.. ונדמה לנו שהנדנוד הזה לא יעבור לעולם, שנדונו להיות כבולים בחולשותינו, תאוותינו, הרגלינו לעולמים... הפרעה שבנו כל פעם משחרר ואז מתחרט ומשחרר ושוב מתחרט, עד מתי??? "וַיָּבֹ֨א משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹן֘ אֶל פַּרְעֹה֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵֽעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:" (שמות י' ג) עד מתי נשים את רצונותינו החיצוניים לפני רצונו של האלוקים? עד מתי נסרב להיות "עניים" ונכנעים בפני רצון ה' ונמשיך להלל את רצונותינו ואת ישותנו? מתי כבר נפנים שהרצון שלו זה הרצון שלי כי הוא זה שנמצא בנשמתי ויודע הכי טוב מה כדאי עבורי.. אנחנו מפנימים את זה כשאנו מגיעים לקצה... כשחרב מונחת על צווארו של אדם... כשהסבל מגיע לעצמו ממש, אז הוא מסוגל. אז הוא מקבל כוחות לעשות או לחדול מלעשות מה שרצה ולא הצליח כי לא היו לו כוחות... מגיע הרגע הזה שבו כלו כל הקיצין, הרגע הזה שבו האדם חש שעוד צעד אחד נוסף והוא מאבד את חייו. כשאדם יודע שחייו הרוחניים או הגשמיים תלויים על בלימה, שערוץ השפע של חייו עומד להיחסם, שכל החיות שלו עומדת להיעלם, אז הוא מקבל כוח לשחרר ולהשתחרר... אז כוחות החיות הפנימיים שלו מתעוררים בשיא העוצמה ומוציאים אותו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה!
פרעה היה "חזק" כל עוד המכות לא הגיעו ישירות אליו... אך במכת בכורות כבר הפנים מי מנהל את העולם, מי יכול בהינף מטה אחד להעלים את הכל... פרעה בעצמו היה בכור... ואז לבו התרכך בשנייה אחת וברגע אחד באמצע הלילה קם ממיטתו בבהלה ובעצמו הלך לחפש את משה ואהרון ולומר להם שהם ועמם משוחררים לאלתר ובלי שום תנאים, הם מקבלים כל מה שביקשו, הם ישתחררו ויצאו בחיפזון אבל לא כמו מסכנים אלא עם רכוש גדול! עם כלי כסף, כלי זהב, שמלות, צאן ובקר נוספים.. הם מקבלים שכרם המגיע להם עבור כל שנות שעבודם לו כעבדים.
שעבוד הוא תמיד זמני. רק החרות נצחית. כשאדם נמצא בשעבוד, בגלות, היא נראית לו נצח אך לכל דבר זמני יש סוף. לכל דבר שקרי יש סוף, האמת היא נצחית, אין לה התחלה ואין לה סוף היא תמיד נמצאת שם ביסוד. למעשה מי שלא מאמין ורוצה לצאת מהגלות ומהשעבוד שלו הוא רשע! ואולי אם היה במצריים לא היה נגאל בכלל... רש"י כותב בפירוש על מכת חושך (בפרשתנו): "ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו." כלומר, מכת החושך באה כדי להרוג את אותם בני ישראל הרשעים שלא רצו לצאת מטומאת מצריים, רצו להישאר עבדים ולעבוד אלילים...
והיציאה עצמה היא כהרף עין... כמה שהגלות היתה ארוכה וכואבת ובלתי נגמרת, הגאולה היא בחלקיקי שנייה...גם אם בפועל היא לוקחת במציאות את הזמן שלה, איך שאדם מקבל על עצמו לעשות או לא לעשות דבר מה, הוא כבר נגאל... עצם הקבלה היא הגאולה... "וַיֵּֽלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ"(שמות יב' כ"ח) מפרש רש"י: "וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו". כלומר, עצם זה שקיבלו על עצמם לעשות רצון קונם כבר נגאלו מגלותם וקנו את חרותם.
גם על משיח נאמר שיגיע בהיסח הדעת, בלי שנהיה אפילו מוכנים, הוא יגיע, יתגלה ויפתיע אותנו ואז נגלה שכל התקופה החשוכה והארוכה של הגלות הייתה לה סיבה טובה... היא ריככה את הגאווה שלנו, את הפרעה שבנו, ליטשה את הנפש שלנו והכינה אותנו למטרה שלשמה נבראנו - לקבלת התורה, ולשמירה על המצות (המצוות) כהלכה...
ואז ניקח את כל הכאב והקושי שצברנו בתקופת הגלות והיציאה ממנה ונתעל אותם לפרץ אנרגיה של עשייה מועילה. נהפוך את החושך לאור, את הכאב והצער לשמחה. במקום לתת לגוש חושך השחור הזה למשוך אותנו מטה מטה לשאול תחתיה, נתעל אותו, נתקן אותו משורשו ונשתמש בכוח העצום שלו לקידוש ה' באהבה, להפצת תורתו וקירוב הגאולה הנצחית האמיתית והשלמה.
תמר, שבט תשע"ח 2018
