ירידה לצורך עליה - פרשת "ויצא"
בפרשת "ויצא", יעקב יוצא מבית אביו ואמו לחרן בהוראת אמו אשר שמעה על רצונו של עשיו לפגוע בו ולהרגו. "וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה". (בראשית כ"ח י') יעקב יוצא ממקום קדוש, מארץ ישראל, לחרן - מקום שהוא "חרון אף של מקום בעולם" (רש"י ס״פ נח). הוא יוצא מ"איגרא רמה" ל"בירא עמיקתא". הוא יצא מבאר שבע, מקום השבועה, כי לא רצה לכרות ברית עם אבימלך כמו אבותיו, אברהם ויצחק (לפי מדרש רבה). העבודה שלו שונה. אברהם ויצחק כרתו ברית עם אבימלך כדי שלא יתנגד להם - הסירו את הרע כדי שיוכלו לעבוד את הקב"ה כל אחד בדרכו. אברהם הביא אור לעולם (עבודה מלמעלה למטה - הארה מעליון לתחתון) ויצחק גילה את השם בעולם התחתון (חפר בארות - גילוי האלוקות מתוך עולם הגשמיות - עבודה מלמטה למעלה). העבודה של יעקב היא לא לסור מרע אלא להפוך את הרע לטוב. לברר את הטוב מהרע ולבטל את עצם מציאות הרע. עבודה זו נקראת "עבודת הבירורים". בעצם כל עבודת התורה והמצוות היא עבודת בירורים - למצוא וללקט עוד ועוד נקודות טובות שיש בתוך העולם, ניצוצות נפולים, לפדות ולהעלות אותם ולברר את האור מתוך החושך, כפי שיעקב בירר מתוך הצאן של לבן את כל הכבשים והעזים שהיו טלואות ומנוקדות ומהן פדה את שכר עבודתו הרבה עבור לבן שכל הזמן רק ניסה לרמותו. ויעקב מתוך אותן כבשים ועזים הצליח לפרוץ ולהתעשר מאוד מאוד...
מיד לאחר יציאתו מבאר שבע חלם יעקב חלומו: "וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ:" ורש"י מפרש שהיו אלה המלאכים שליוו אותו בדרך החוצה מהארץ שעלו חזרה לשמיים והמלאכים של חוצה לארץ שירדו ללוותו בדרך. כלומר, מלאכים שונים ליוו אותו בדרך החוצה (כשיצא לחרן) ומלאכים שונים ליוו אותו בדרך חזרה (כשחזר לארץ הקודש) ובכל זאת תמיד היה לו ליווי של מלאכים!
כל זמן שהיה בירידה, מחוץ לארץ הקודש, בגלות, הוא היה תחת שליחות. הוא היה צריך לעשות עבודת בירורים אך היתה לו הבטחתו של אלוקים - שמיד סוף שליחותו יחזור לארץ מולדתו: "וְהִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֨יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַֽהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָֽאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:" (בראשית כ"ח ט"ו).
גם אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, הגענו לעולם הזה בכדי לבצע איזושהי שליחות אישית ומיוחדת לנו. גם אנחנו יצאנו "מבאר שבע", מלשון שבועה, כי לפני ירידת נשמתנו לעולם הזה בתוך גוף גשמי השביעו אותנו, כל אחד ואחת מאיתנו, בשבועה שנהיה צדיקים ולא רשעים: "משביעים אותו, תהי צדיק, ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". (תניא פרק א'). כלומר, כולנו נמצאים כאן בשליחות, לברר ולזכך את ענייני העולם הזה ולהעלות אותם לרמה של קדושה. וקיבלנו את כוחות הנפש כדי לעשות זאת על אף שזאת לא עבודה קלה... ישנן תקופות, לכולנו, של "ירידות" ותקופות של "עליות". ישנן תקופות יותר קלות ותקופות יותר קשות, אך בכל אותן תקופות אנחנו מלווים. מלווים ע"י מלאכים שעוזרים ומסייעים לנו בדרכנו, אנחנו לעולם לא לבד בעבודתנו. לפעמים אלו מלאכים נסתרים, לפעמים הם נראים כבני אדם לכל דבר ובכל זאת עבורנו הם כמלאכים ששומרים עלינו ועוזרים לנו לעבור זמנים קשים. עוזרים לנו לתקן את עצמנו, ולקיים בעולם הזה את שליחותנו.
וכל הירידות שאנו חווים הן זמניות, בדיוק כמו העליות. מה עדיף? לרדת או לעלות? קל יותר לרדת, מאשר לעלות... אך יחד עם זאת בעליות אנחנו מתקדמים למקום גבוה יותר ובירידות יורדים... אפשר לדמות זאת לרכיבה על אופניים עם הילוכים. אנחנו יכולים תמיד להישאר בהילוכים נמוכים ולסובב את הדוושות בקלות ולהתקדם מאוד באיטיות, אך רק בהילוכים הגבוהים יותר כשאנו מדוושים ההתקדמות היא הרבה יותר גדולה. הדיווש מביא לתוצאה. וכך גם ביחסינו לכל מה שיש בחיינו. ישנם הדברים שבאים לנו "בקלות" ואותם אנו פחות מעריכים, לא התאמצנו בשבילם, הם ניתנו לנו בלי שום מאמץ מצידנו. כמו למשל כישורים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. וישנם אלו שבאים לנו במאמץ, שאנו מתאמצים להשיגם ואז אנחנו גם הרבה יותר מעריכים את נוכחותם. בפרשתנו אפשר לראות זאת בקשר של יעקב עם רחל ולאה האימהות. לאה ניתנה ליעקב "בקלות" ללא שום מאמץ מצדו, ללא שום רצון שלו ואף בניגוד לרצונו. עבור רחל הוא היה צריך להתאמץ... לעבוד 7 ועוד 7 שנים ואהבתו אליה מודגשת ומורגשת, היא לא היתה קלה להשגה, כדי להשיגה היה צריך לעבוד עבודה קשה... ואם נתבונן בלאה, עבורה יעקב הוא לא בר השגה, והיא מתפללת ומייחלת שיאהב אותה. היא מתאמצת כדי להשיגו, הוא לא מובן מאליו עבורה והיא אוהבת אותו אהבה עזה... וכשנתבונן לעומת זאת ברחל, עבורה אהבת יעקב מובנת מאליה, היא לא התאמצה כדי שיאהב אותה. הוא התאהב בה מהשנייה הראשונה שראה אותה ונשק לה ובכה... (לפי רש"י בכה כי ראה בראייה רוחנית שלא ייקבר עמה). לכן היא בקלות "מוכרת" ללאה את הזכות לשכב עם בעלה תמורת הדודאים של בנה. רש"י אומר שבשל כך שזלזלה בזכות שלה להיות עם הצדיק נשללה ממנה הזכות להיקבר עמו... אם כך אנו רואים שעל אף שהעליות קשות, לאחר שאנחנו מגיעים לפסגה אנחנו מעריכים את המצאותינו בה. אם היינו "מונחתים" לפסגה ללא מאמץ לא היינו מעריכים אותה באותה מידה... אנחנו רוצים להרגיש את העבודה...
והחכמה הטובה היא להכיר תודה גם על מה שקיבלנו בקלות וגם על מה שהתאמצנו להשיג - שניהם מתנות מקב"ה. גם רחל וגם לאה. אף אחת לא חשובה יותר מהשנייה. כל אחת ומעלתה... עלינו לברך על ה"טובה" כמו על "הרעה", על ה"אהובה" כמו על ה"שנואה". עלינו לזכור תמיד שאחרי כל ירידה תבוא עלייה. אם לא "נתפעל" יותר מדי מהירידה, לא נתרגש ממנה יתר על המידה, נוכל לעמוד גם בתלאות העלייה ואף להגיע לפסגה. והפסגה היא תמיד התחתית של הפסגה הבאה...
ולמרות שהדרך לא קלה עלינו לזכור, שה' ברחמיו הרבים, תמיד שולח לנו מלאכים, ואנחנו אף פעם, אף פעם לא לבד...
תמר, כסלו תשע"ח 2017
