התוועדות יג' תמוז - כמה מילים על גאולה

חג הגאולה ושלוש שנים לכתיבה כאן בדף. כמה מילים שכתבתי על גאולה...

בס״ד

גאולה..

מהי גאולה עבורי? איך אפשר להביא גאולה פרטית ולקדם את הגאולה הכללית? לדבר על גאולה אפשר שעות, אבל מה שחשוב במיוחד בימינו זה שלא רק נדבר על גאולה אלא ממש נחייה אותה. מה זה לחיות גאולה? בחוויה שלי לחיות גאולה זה אומר שלושה דברים. זה אומר להיות כל הזמן באהבה, בהודי׳ה, ולחיות בכאן ועכשיו, בהווה, בהרגע. אז אפרט את זה לשלוש: אהבה, הודי׳ה, הרגע. אהבה מה זאת אהבה? אהבה היא הרגש האלוקי הכי פנימי, הכי טהור ושמיימי. אהבה היא הרצון לתת, להעניק, להשפיע, להתחבר. באהבה אמיתית יש ביטול מוחלט של האני, רואים רק את השני. בתור אימהות נוכל להתחבר לזה ברגש שלנו כלפי התינוקות והילדים, יחד עם כל ילד נולד בלבנו מאגר בלתי נדלה של אהבה, מתנה משמיים. כמו שהילד מגיע עם ״הלחם שלו״, ככה הוא מגיע עם מנת האהבה המיועדת לו כי כמו שהלחם מזין את הגוף, האהבה מזינה את הנשמה, אי אפשר לגדול ולצמוח מבחינה רוחנית בלעדיה. האהבה היא הדרך הכי טובה להיות בצד של הקדושה. כשאת אוהבת את מחוברת לקב״ה בעצמו, הוא מזרים לך את האנרגיה האלוקית שלו. שלמה המלך אומר ״על כל פשעים תכסה אהבה״ כשאת באהבה האהבה ממלאת את הלב כל כך שלא יכולים להתפתח בו רגשות לא טובים כמו שנאה, קנאה, טינה, ריחוק, כעס, גאווה. כשאת באהבה אז את כלי ריק שאור ה׳ עובר דרכו ללא הפרעה ואז ממילא אין שום חושך בתמונה. לכן כל פעם שאת מרגישה שמתחילים להיווצר בך רגשות שליליים נסי לעורר בלבך אהבה והם נעלמים, זאת גאולה. כי הגאולה היא שאהבת השם גלויה. יחד עם זאת, בתוך עולמנו אנו חיות, ולפעמים יש בעולם עניינים לא טובים לכאורה שאנו רואות. דינים. כאן כדי להתמודד איתם נצטרך מתוך האהבה שלנו לקב״ה, לטוב, לאמת, לקדושה, להשתמש בכח הנפש של הגבורה. אם יש דינים קשים שמסתירים את אור האלוקים נהיה חייבות לשבור אותם בדרך ש״מדברת אליהם״ בדרך דומה, ״דומה בדומה יתקן״ בכח הגבורה. כמו שעשה פנחס בפרשה... המעשה שלו שהיה כביכול מעשה קשה של גבורה אך בפנימיות גם הוא היה אהבה. הוא הציל את עם ישראל מהזימה שהביאה למגפה. הודי׳ה מה זאת הודי׳ה? הודי׳ה אמיתית היא הודיה על כל מה שיש לנו בחיים. על כל מה שהתרגלנו וכבר אנו לא מרגישות אותו זורם אלינו. כל מה שאנו מברכות כאילו מתוך הרגל ולא קולטות לפעמים כמה אנו צריכות להודות. כשאנו מתעוררות בבוקר, שהקב״ה החזיר לנו ברוב טובו את הנשמה... אם אנו יכולות לראות, לנשום, לאכול, לברך. להודות על זה שבכלל נולדנו יהודיות... שזכינו להיות חלק מהעם הקדוש הזה. רק על זה אנחנו צריכות עכשיו להתחיל לרקוד... איזה זכות משמיים להיות בנות מלך אמיתיות. ועל כל מתנה נוספת שאנו מקבלות... אם אנו נשואות אז להודות, אם יש לנו ילדים להודות... וגם על מה שאנחנו לא מבינות וכביכול ״לא מקבלות״, להודות.... להודות על מה שעוד אין לנו... על מה שאנו רוצות, על עצם זה שאנו משתוקקות... כי זה גורם לתפילות שלנו להיות יותר עמוקות... הקב״ה מתאווה לתפילות של צדיקות... האימהות שלנו שחיכו כל כך הרבה זמן לפרי בטן, אחת הסיבות היא כי הקב״ה רצה את תפילתן, רצה שתתחברנה לעומק נשמתן ומשם תדלנה את התפילות הכי מחברות, ששם אנו מרגישות איך אנחנו בעצמנו אין ואפס לחלוטין ובקב״ה אנחנו לגמרי תלויות.... לחיות בהווה לחיות בהווה, ברגע הזה, זאת אולי המתנה הכי נפלאה. באנגלית present זה גם הווה וגם מתנה. הבעש״ט אמר שאנחנו נבראות מחדש כל רגע ורגע... קודם כל התפיסה הזאת מולידה בנו אהבה והודיה על עצם זה שהקב״ה טורח להחיות אותנו וממש להנשים אותנו כל שניה... וזה גם נותן לנו חופש מאוד גדול.... כי אנחנו לא תלויות ולא כבולות ליום אתמול... וגם לא דואגות למחר. אנחנו כאן ועכשיו שמחות, נושמות, חיות, אוהבות, רוקדות, נפעמות, מחוברות לנשמה שלנו, לאור הקדושתי הנמצא בתוכנו, למקור חוצבנו. זה לא משנה מה לפני רגע עשיתי, חשבתי, פעלתי, עכשיו אני כאן, זה לא משנה מה יהיה מחר. ישועת ה׳ כהרף עין, הגאולה מגיעה בשניה שאנו חיות ומרגישות אותה... היא מגיעה בהיסח הדעת, לאו דוקא שאנו ממתינות לה אלא בהפתעה! כמו מתנה כזאת שנופלת מלמעלה. וכאן רוצה להגיע לטעות מאוד נפוצה אצל רבים מאיתנו... שאנחנו אומרות... אם רק היה לנו את זה וזה אז היינו מרגישות גאולה פרטית. אם רק עכשיו הייתי מוצאת את הזיווג שלי, אם רק הייתי מולידה ילד, אם רק עכשיו הייתי מבריאה, או שרק יעביר כבר את המגפה, אם רק היה מביא לי הקב״ה נחת מההורים או מהילדים, שלום בית, אם רק היה נותן לי פרנסה בהרחבה, ככה מעניק לי מיליון דולר בבנק... אז ארגיש שאני גאולה. וזאת הטעות הגדולה... שאני בציפייה... שאני ממתינה שמישהו יבוא ויגאל אותי, שהמציאות תשתנה בהתאם לרצון העצמי שלי, שהיא תתיישר עם הציור הפנימי שלי, עם כל הדמיונות שלי. רק אז באמת ארגיש שקיבלתי... שנגאלתי... זאת הציפייה שהכי מרחיקה אותי מגאולתי... כי אני רוצה להחליט מה יהיה איתי ואז אני מוציאה את הקב״ה מהתמונה... כאילו אני יודעת יותר טוב ממנו איך הוא צריך לסדר לי את העניינים, א-נ-י מחליטה!!! ואולם, אם אחליט שאני מוותרת, מתבטלת, מקבלת, את כל מה שהקב״ה עושה ומודה לו על כל זה... זורמת איתו... שמחה שמחה אמיתית ושלמה בדיוק במקום שבו אני נמצאת עתה. זאת הגאולה... הרבה אנשים חושבים שאם הם יהיו בריאים אז הם יהיו שמחים והאמת היא הפוכה, קודם תהיו שמחים אז תהיו בריאים.... להיות בשמחה פשוטה, באהבה, בהודי׳ה, בהווה- זאת גאולה. ואם יש זמן להתייחס גם למצב הנוכחי של המגפה... אז מדהים לראות כיצד באמת הקב״ה מסדר את הדברים וכבר הרבה עניינים שהיינו רגילים אליהם הפכו להיות נדירים. זה כבר לא פשוט סתם להיפגש עם אנשים. חושבת שאנחנו צריכות להיות בהתבוננות, לראות את ההשגחה והטוב שבכל זה ולמצוא את התפקיד והשליחות שלנו בתוך זה. אז אם הכוח ששולט בעולם עכשיו הוא של הפרדה, שמפרידים בין אנשים, מרחיקים, עד כדי כך שאנשים מפחדים להתראות אחד עם השני, מה טוב בזה? זה טוב כי ההרחקה מפרידה את כל החיבורים שאינם בקדושה... את כל החיבורים הזימתיים. זה כמו נסירה, כמו חלקים של לגו שהתחברו בצורה לא נכונה שיכולה חלילה להביא להרס וחורבן, אז מפרידים את כל החלקים. פתאום כולם שומרים נגיעה אבל... התפקיד שלנו הוא לראות את ההשגחה שבהפרדה אך לא להאמין להפחדה. כלומר, לא להאמין לזה ש״להיפגש עם אנשים אחרים זה מסוכן״ אלא להבין שברגע שכל החיבורים שלנו הם בטהרה אז אין שום צורך במסכה... להבין שהתפקיד שלנו זה להיות המחברים, אלה שלא נותנים למסכות, למחיצות, לבידודים, למסכים, להפריד באמת בין הלבבות האוהבים. לשמור על אהבת ישראל ממש מתוך מסירות נפש... היום זה חג הגאולה של הרבי הריי״צ שפעל במסירות נפש כדי לקיים תורה ומצוות בתנאים של הקומוניסטים בגלות. והמסירות נפש שעלינו עכשיו לעשות היא ממש לא לוותר בשום צורה ובשום אופן על קירוב לבבות ועל אהבת ישראל. לעשות ככל יכולתנו כדי לקרב בין נשמותינו ובינינו לבין בוראנו. זה לא פשוט, כי ההגבלות וההחמרות הולכות ומתהדקות אבל אל לנו להיסחף בזרם של הפירוד, הקירור, ההפחדה. אנחנו חייבות לשמור על אש האהבה והקירבה. לפני כמעט שנתיים חלמתי על הרבי, קצת לפני שנסעתי ל770, ובחלום הוא היה מוקף בהמון חסידים שעזרו לו ללכת כי היה לו קשה לבד... וראיתי זרועות חזקות של אנשים שעוזרים... ואח״כ הבנתי שזה מתקשר בדיוק לשליחות של כל החסידים. שזה מתקשר להוראה שאמר הרבי:״אני עשיתי ככל יכולתי עכשיו אתם צריכים״.... הרבי הוא ״ראש בני ישראל״, הוא הראש, הוא הכוח, אך אנחנו הרגליים והזרועות, אנחנו הכוח המבצע... הוא לא יכול להביא את הגאולה בלעדינו אז חבל לנו לחכות אנחנו צריכות לעשות... אנחנו צריכות לחיות גאולה, לחיות עכשיו ממש אהבה, הודי׳ה ואז ממילא הוא ככה בלי שנשים לב פשוט יופיע. עכשיו ממש.

תמר, יג' תמוז תש"פ