אמונה מתוך אהבה - פרשת "לך לך"
פרשה זו היא הפרשה של אברהם אבינו, ראש כל המאמינים, מי שגילה בכוח התבוננותו שיש בורא לעולם והוא שורשה של כל האמונה מתוך אהבה שנטועה בכולנו היום. כשאברהם גילה את האמת נוצר חיבור ישיר בינו ובין בוראו , חיבור של אהבה ללא תנאי, ללא מתווכים, חיבור שמנפץ את כל האמונות התפלות והשקריות, את כל הפסלים, לרסיסים ומשאיר את האמת התמימה בפשטותה, השכינה במלכותה, אחת ויחידה.
אברהם עמד בכל עשרת הניסיונות בהצלחה בזכות אותה האהבה ובכך נטע בנו את הכוח להתגבר ולעמוד בכל מה שאותנו בחיינו מייסר. התבוננותו העמוקה גרמה לו לראות רק טוב, להתחבר רק לטוב, לראות את השורש האלוקי שבכל הבריאה ולרגע לא להיות בממשות נפרדת עם רצון משל עצמה. כל מעשיו לשם שמיים והכל מתוך אהבה עצומה לקב״ה . הוא היחיד שזכה להיקרא ״אוהבו״: וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי״ (ישעיהו מ״א ח)
כשהגיע אברהם לחברון הוא בנה שם מזבח לה׳. מסביר הרבי מליובאוויטש שזהו המזבח השלישי שבנה אברהם. הראשון בנה על בשורת הזרע ובשורת ארץ ישראל, השני בנה לאחר שקיבל הנבואה שעתידים בניו להיכשל ובבניית המזבח התפלל עליהם...ואילו את השלישי בנה ללא סיבה... לא להכרת תודה, לא לצורך תפילה, אלא רק בשם האהבה. לשם שמיים, לכבוד השם יתברך אליו מחובר בכל מאודו מתוך אמונה תמימה. בנה אותו בחברון מלשון ״חיבור״. חיבור אמיתי , שורשי ונצחי.
בחברון קיים עד היום בית הכנסת של אברהם אבינו (מצ״ב תמונה עדכנית מהשנה), וכך הוא נקרא בשל מעשה פלאי שקרה בו ביום הכיפורים כפי שמסופר בספר ״עמק המלך״: היו תקופות שדרו בעיר חברון רק עדה קטנה מאוד, ואנשים בה מעט, ולא תמיד היו להם עשרה אנשים לתפילה במנין . רק בשבתות וימים טובים היו מתקבצים לשם מן הכפרים הקרובים להתפלל במנין , ואנשי חברון היו אנשי מעלה. פעם אחת בערב יום הכיפורים לא היו בחברון אלא תשעה אנשים, והמתינו על בני הכפרים שיבואו להתפלל ולא בא אף אחד מהם, כי הלכו כולם לירושלים עיר הקודש , והיו אנשי חברון בצער גדול מזה שיצטרכו להתפלל ביום הכיפורים בלא מנין, ובכו הרבה, והשמש כבר נטתה לשקוע . ויהי הם נושאים את עיניהם, והנה איש זקן בא מרחוק ושמחו כנגדו שמחה גדולה, ונתנו לפניו ארוחה מפסקת ובירך אותם ואמר שכבר אכל בדרך , ובכן התפללו ביום הקדוש במנין , וכיבדו את הזקן כבוד גדול. במוצאי יום הכיפורים, התחילו להתדיין זה עם זה מי מהם יזכה לארחו, כי כל אחד רצה להביא את האורח לביתו, ונתפשרו להפיל גורל, ונפל הגורל על החזן , שהיה איש חסיד והגיד נפלאות בחלומות וחזיוני לילה, והלך החזן לביתו והאורח אחריו. כשהגיע החזן סמוך לביתו פנה לאחוריו כדי לכבד את האורח לילך ראשון לביתו, וירא והנה איננו... ובקשו אותו בחצרות ולא מצאוהו, והיו כולם בצער גדול . באותו הלילה בא אותו זקן אל החזן בחלומו, ואמר לו שהוא היה אברהם אבינו ע״ה שבא אליהם להשלים המנין, כי ראה את צערם על כך שעמדו להתפלל בלא מנין. ושמחו כולם שמחה גדולה וברכו את ה׳ הגדול כי הפליא לעשות עמהם. זוהי אהבתו של אברהם, שלא יכול לראות את אחיו ובניו בצער.
אברהם שייך לספירת החסד שפנימיותה אהבה. המים נמשלים לחסד, באמצעותם משקה ומברך הקב״ה את העולם. כתב הגאון חיד״א ז״ל בספרו ״מדבר קדמות״ שאת אברהם אבינו השם יתברך מדמה לגשם. המילים ״אברם״+״לך לך״ שוות בגימטריא ״גשם״. מה הגשם צרור בעבים ואין אדם יודע מה טיבו, וכשיורד לארץ כולם נהנים ממנו, כך אברהם אבינו בעודו במקומו אין טבעו יוצא בעולם (ואברהם הרי הלך ״הלוך ונסוע״ בארץ ישראל ופרסם אלוקות בכל מקום אליו הגיע), מה הגשם מביא ברכה לעולם אף אתה ״והיה ברכה״- ״וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַֽאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה״ (אברהם קיבל את הכוח האלוקי לברך את אשר יחפוץ וכצאצאיו גם לנו הכוח הזה לברך את זולתנו ושיתקיימו ברכותינו) מה הגשם מגדל צמחים, אף אתה ״ואגדלה שמך״...
לאחר שהגשם הגיע אלינו וברך אותנו בחג הסוכות, רק בא ומיד חזר לעביו... וכולנו ממתינים ומתפללים שיחזור במהרה וירווה ברוב חסדו את האדמה כך שתוכל להצמיח מתוכה. נתפלל לגשם בעיתו, גשם מבורך שמפרה את כל אשר משקה
בתמונה: בית כנסת אברהם אבינו בחברון
תמר, חשון תש"פ 2019
