אבן ספיר
לימוד קצר על ספירת העומר
בחג הפסח יצאנו ממצרים, חגגנו סביב שולחן הסדר וקיבלנו אורות עליונים עצומים שהוציאו אותנו מהמיצרים התודעתיים המוגבלים. יציאת מצרים היא כשלעצמה שמחה מאוד גדולה, תחושה של חירות מכל מיני כבלים שהיינו כבולים בהם ללא יכולת להשתחרר מהם בכוחות עצמנו ולכן בליל ט״ו ניסן הקב״ה בעצמו הוציא, הציל, גאל ולקח אותנו לו לעם. ואולם, לאחר האור הגדול מתעוררים בבוקר ליום אפור. כמו אדם שניצל מאיזושהי סכנה ומיד לאחר ההצלה הוא בשמחה גדולה אך אז מתחיל לעכל את הטראומה... פתאום הוא רואה שיצא משם חבול, מלוכלך, פצוע רגשית, נפשית ופיזית. כעת הוא צריך להתחיל תהליך שיקום כדי לחזור למצבו הראשוני, מחוזק יותר ממה שהיה לכתחילה לפני שנכנס לצרה. אט אט הוא מגלה בתוכו כוחות פנימיים עצומים שהסתתרו בתוכו במשך השנים, שלא היה בהם שימוש וכעת כולם מתגייסים ומעלים אותו מדרגה אחר מדרגה עד שמגיע לפסגה שבה הוא מרגיש שהגיע למימוש תכלית בריאתו. הוא מחובר עם עצם נשמתו ומרגיש שלמות בהוויתו. זוהי העבודה של ספירת העומר. כשיצאנו ממצרים היינו שקועים בטומאתה, בתרבות שלה שנספגה בנו בלי שרצינו וביקשנו - נטמעה בנו הטומאה. אחרי השמחה הגדולה של השחרור והיציאה מהגלות הנוראה פתאום גילינו שאנו כמו תינוקות שלא יודעים מאומה, שצריכים להכיר את עצמנו מחדש, לגלות את כוחותינו ואת עצמיותנו, להתחבר לבורא שגאל אותנו ובחר בנו. להתקדם על מנת שנהיה ראויים להיות העם הנבחר, עם הסגולה שיאיר לכל סביבתו וכשיקיים תכליתו יעלה את כל העולם יחד איתו.
רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו״ר הזקן, מייסד חסידות חב״ד, כתב שהספירה היא מלשון ״אבן ספיר״ והיא לשון בהירות. בספירת העומר אנחנו ממשיכים לעולם הזה הארה מעשר הספירות העליונות. כל שבוע מאירה ספירה אחרת. אדמו״ר הזקן מסביר שיציאת מצרים היא תנועה של ׳רצוא׳ ויציאה מהמיצרים הגופניים שמתרחשת בזמן התפילה, כשאדם מעורר את אהבתו לקב״ה ומתנתק מהישות העצמית שלו, ולאחריה יכולה להגיע תנועת ה׳שוב׳ שהיא מתן תורה, כשאדם לומד תורה והקב״ה שם דבריו בפיו. ההתעוררות מלמטה בתפילה מעוררת את המשכת רצון ה׳ למטה בלימוד התורה. ביציאת מצרים יצאנו בחיפזון מהגלות החשוכה, כמו היציאה שלנו מגלות הגוף בזמן התפילה. במתן תורה היה גילוי רצונו יתברך למטה כמו הגילוי שמתרחש בזמן לימוד תורה. ע״י העבודה שלנו בספירת העומר אנו מבטלים את הנפש הבהמית שרוצה להישאר במצרים, שטוב לה ליהנות מהבלי העולם הזה ולטבוע בלכלוך שלו, ע״י כך שאנו מעלים דרגה אחר דרגה את הנפש האלוקית שבנו ומאפשרים לה להמשיך למטה אורות מקיפים, שאינם מושגים ולהפוך אותם לפנימיים. לאט לאט אנחנו מזדככים, מיום ליום מסירים עוד קליפה וזוכים להגיע טהורים וזכים, מחוזקים באורות פנימיים, ליום הגדול של מתן התורה שמגיע בזכות ולא רק בחסד, לאחר עבודה ויגיעה. כל מה שאנו מקבלים לאחר יגיעה ועבודה אנו יותר מעריכים, הוא כבר איננו מובן מאליו. מתינוקות קטני מוחין אנו עוברים למצב על תודעתי של גדלות מוחין. מחוברים לנשמתנו, לתורתנו ומקיימים באהבה ובשמחה את מצוותינו, מצוות התורה. וכל שנה ושנה אנו עולים ומזדככים עוד יותר מהשנה הקודמת עד שנגיע במהרה לגאולה האמיתית והשלמה.
ספירה נעימה
תמר, ניסן תשפ"ב
