תניא פרק כז'- להתמודד עם הרע

בפרק כ״ז בתניא אדמו״ר הזקן עוזר לנו להבין כיצד נוכל להתגבר על כל מיני מחשבות רעות שעלולות לצוף לנו ולעלות. איך לא נתעצב מכך שהן בכלל עולות... קודם כל , אומר בעל התניא, כל הרהור לא טוב שעולה בנו , אנו יכולים לראות בו הזדמנות מעולה לקיים מצוות ״לא תעשה״ ברגע שאנחנו מצליחים להסיח את הדעת מאותה המחשבה ולא להיכנס לתוכה. בכך אנו מקיימים ממש מצווה של ״לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״... זוהי מצווה ש״שמורה״ רק לאנשים ממוצעים כרובנו, שאינם בדרגת צדיקים, כי צדיקים לא עולים להם כלל הרהורים רעים ואי אפשר לקרוא להם ״זונים״. אז יש לנו לשמוח בחלקנו שיש מצווה שאנו יכולים לקיים גם ובזכות שפלות מדרגתנו... אם אנו עצובים מזה שעולות לנו כאלה מחשבות זה רק משום שאנו לא מעריכים נכון את מקומנו הרוחני וחושבים שאנו אמורים להיות יותר מזוככים ויותר צדיקים ולכן אנו מתעצבים. אך אם נהיה בענווה ונכיר שאנחנו לא אמורים להיות צדיקים ויש לנו עבודה, לפעמים יומיומית, סיזיפית וקשה אז לא ניפול ברוחנו ונקבל כוחות לעמוד במשימה . המטרה שלנו היא לדחות את אותה המחשבה הרעה, להכניע אותה, לא לתת לה לתפוס מקום בתוכנו , למלא את שכלנו ולבנו ולהשפיע עלינו. העבודה הזאת נקראת בלשון התניא :״אתכפיא סטרא אחרא״ . קודם כל עלינו להבין איזה מחשבות הן ״לא טובות״, איזה מחשבות הן רעות. איזה מחשבות אנו רוצים לדחות... אז כל מחשבה שקשורה לעברה על איסור מן התורה... כי הרי הרהור עבירה קשה מעבירה... אך גם כל מחשבה אחרת שגורמת ללב שלנו להיסגר, להתכווץ ולהתמרמר, במיוחד אם היא קשורה למישהו אחר. כי לפעמים אנו מוצאים את ״הרע״ באחרים ואז עלולים לעלות לנו לגביהם הרהורים רעים... לכן כל מחשבה כזאת יש להכניע, כי ״הרע״ וה״סטרא אחרא״ לא נמצא מחוץ לנו אלא ממש בתוכנו... עצם ההבנה הזאת היא כבר הכנעה... לקבל שעלול להיות בתוכנו גם רע שהוא כמעט אם לא תמיד תוצר של גאווה. אדמו״ר הזקן מסביר את ההבדל בין שתי שיטות ההתמודדות עם הסטרא אחרא, הראשונה היא עבודת הצדיקים שעושים ״אתהפכא״ , שממש מצליחים להפוך את הרע לטוב, להגיע לשורש של הרע ולמצוא בו את הנקודה הטובה , את כל המר להפוך למתוק ואת החושך להפוך לאור. זוהי עבודה מאוד שורשית ועמוקה כי היא דורשת ״להיכנס״ לתוך הרע ללא פחד מתוך סוג של מסירות נפש של ״כאשר אבדתי אבדתי״, להיכנס לתוך הבור האפל, למצוא את פנימיותו הטובה והמוסתרת ולגלותה. זאת משימה שרק צדיקים יכולים לעמוד בה, כי היא דורשת הרבה אומץ, כוחות נפש, ביטול ומסירות נפש עצומה אך היא עבודה שלמה. אור השם וטובו מתגלים בשלמות דרכה. הדרך השניה היא דרך ההכנעה, עבודת האתכפיא״, כפי שכבר ראינו, שהיא עבודה של מי שרוצים להיות בינוניים. אמנם זוהי לא הדרך ה״מושלמת״, כי אור ה׳ לא נגלה דרכה בשלמות , יש עדיין בה מציאות ל״רע״ אלא שהוא מוכנע... אך היא כן דרך רצויה ואהובה. אומר בעל התניא שישנן שני מיני נחת רוח לקב״ה מעבודתם של ישראל. שני מיני ״מטעמים״ שאנו מכינים ואשר את השכינה מענגים. האחת, היא הכנת מעדנים ערבים ומתוקים- עבודת הצדיקים... המושלמת והשלמה, הפיכת וביטול כל הרע. והשניה, הכנת מאכלים ממוצרים חריפים או חמוצים אך שלאחר תיבול ועיבוד הם גם הופכים להיות מעדנים שאת הנפש מענגים. אפשר להשתמש בדוגמאות של פירות משבעת המינים. יש למשל את פירות התאנים שהם מושלמים וניתן לאוכלם מיד כשהם בשלים (מטעמי הצדיקים)ויש את פירות עץ הזית שלא ניתן לאכול מהם מהעץ כפי שהם, אך לאחר שכובשים את הזיתים במלח ומתבלים הם גם הופכים להיות מעדנים (מטעמי הבינוניים). אדמו״ר הזקן מנחם ואומר שגם אם נצליח לעשות את עבודת האתכפיא במעט.... אם קצת נצליח להכניע את המחשבות הרעות ולקדש בכך את המחשבות הפנימיות אנו מתוך עבודתנו זאת נמשוך כלפינו הרבה קדושה מלמעלה. רק בזה שהצלחנו לא לחשוב רע.... עד שטיפה אחר טיפה של עבודה תביא אותנו באמת להיות כל הזמן בצד של הקדושה, שיש בה פשטות, טוהר וענווה. אומר שלמה המלך במשלי: ״ כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם״, ומסבירים בתורת החסידות שמדוע משתמש החכם מכל אדם במוטיב המים ולא למשל ב״מראה״ שהרי גם מראה משקפת את מה שמולה... אלא שכדי שנוכל לראות את בבואתנו במים (כמו למשל כשמביטים באגם או במעיין)אנו צריכים להתכופף.... להתכופף כלפי המים.... ולכן, רק כאשר אנו מכופפים את גאוותנו, אנו יכולים באמת לראות את זולתנו, לחוש אותו, להרגיש אותו או אותה מתוך ענווה ואז ממילא אותו הרגש ישתקף אלינו ממנו או ממנה בחזרה.

https://youtu.be/3o08TyqShzw


תמר, אלול תש"פ 2020



פוסטים אחרונים

הצג הכול