תניא פרק נ"ב - גילוי מלכותה
בפרק נב בתניא מסביר אדמו״ר הזקן את הדרך שבה האלוקות מתגלה בעולם, ומשתמש בחוכמה הנפלאה שנתגלתה בזכות ספר הזוהר הקדוש ותורת הקבלה. הקב״ה עצמו הוא מעבר ליכולת ההשגה שלנו. ואולם, הוא בכל זאת מגלה עצמו דרך אור השכינה. ראינו בפרק הקודם שההבדל בין מקום שבו ניכרת השראת השכינה למקום שבו היא פחות ניכרת תלויה בכמות ההסתרה. ככל שהלבושים המסתירים את האור גדולים יותר כך פחות נגלים אור וחיות האלוקות. לכן ההבדל בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים הוא פשוט בכמות הלבושים, עצמות הקב״ה נמצאת באותה מידה בכולם. כמו שראינו בפרק נא שעיקר גילוי חיות הנשמה היא במוחין של האדם ומשם מתפשטת לשאר האיברים, כך עיקר גילוי האלוקות בעולמות ומקור חיותם הינו ב׳עלמא דאתגליא׳ (עולם הגילוי עפ״י הקבלה), שנקרא גם ׳מטרוניתא׳ (מלכה) ושנקראת גם ׳אמא תתאה׳ ו׳שכינה׳. נסביר קצת את המושגים הקבליים חסידיים: ׳עלמא דאתגליא׳ הכוונה עולם הגילוי שאותו אנו יכולים לתפוס בשכלנו, לעומת ׳עלמא דאתכסיא׳ שנסתר מבינתנו, שכלנו ועינינו. הרבה פעמים מתרחשים אירועים במציאות שנראים לנו ״רעים״ רק מפני שאנו שופטים אותם בעינינו החיצוניות ובשכלנו הדל, רק משום שאנו לא רואים את הסיבה הפנימית לנחיצותם. האמת לאמיתה היא שאין רע יורד מלמעלה אלא שהטוב שגנוז בתוך הרע מכוסה מאיתנו, ונמצא ב׳עלמא דאתכסיא׳. ׳מטרוניתא׳ הכוונה לספירת המלכות שבעולם האצילות, העולם העליון ביותר שסמוך ונמצא אצל הקב״ה ולא נברא ממנו, אלא ממש הוא... ספירת המלכות היא הספירה התחתונה ביותר שמקבלת ומכילה את האור שמגיע מהספירות העליונות ממנה. אהרון הכהן נקרא בקבלה ׳שושבינא דמטרוניתא׳, הוא השושבין של הכלה, של מלכות דאצילות, של כנסת ישראל בחתונתה עם הקב״ה שהוא החתן. משה רבנו הוא השושבין של המלך. לכן, משה רבנו הוא מי שהוריד לנו את תורתו של הקב״ה, הוא הוא ממשיך את האור האלוקי מלמעלה למטה בעוד אהרון הכהן הוא מי שמעלה ומחבר בין נשמות ישראל לקב״ה מלמטה למעלה (לכן הוא מיטיב את נרות המנורה במקדש שאורה עולה למעלה, ומעלה את הקורבנות שגם כן עולים וגורמים נחת רוח לבורא, ומקטיר את הקטורת וכו׳) ׳אמא תתאה׳ הכוונה לאות ה האחרונה בשם הוי׳ (י-ק-ו-ק). שמתייחסת גם כן לספירת המלכות. שהרי האמא העילאה היא ספירת הבינה המשויכת לאות ה הראשונה השם הוי׳. ׳שכינה׳, היא מלשון ״ושכנתי בתוכם״, השכינה היא הגילוי של האלוקות בעולמות. וארבעת המושגים כולם מתיחסים להתגלות אור אינסוף בעולמות. שהרי כאמור הקב״ה לא מתגלה בעצמותו אך מגלה עצמו דרך מלכתו, שכינתו. כפי שבעולמנו אנו טיפת זרע האב מתגלה דרך האם, שבתוכה מתפתח העובר, נבנים איבריו והיא זו שמולידה אותו לעולם, מיניקה אותו ובכך נותנת לו המשך חיותו, גם בעולמות הרוחניים האב הקב״ה נסתר ונשמות ישראל מקבלות מקור חיותן דרך השכינה שהיא אימן. לא יכולנו להתעלם מכך שזמן לימוד פרק זה בתניא יצא לנו בהשגחה פרטית במוצאי כ״ה אדר שהוא יום הולדתה של הרבנית חיה מושקא זצ״ל, רעייתו ומלכתו של הרבי מליובאוויטש שהוא האדמו״ר השביעי האחרון חביב והנצחי של חסידות חב״ד שאותה ייסד האדמו״ר הזקן מחבר התניא. וכפי שהשכינה היא זו שמגלה את אורו של הקב״ה בעולם כך המלכה מגלה את המלך. הרבנית שאמנם היתה מאוד צנועה היא זו שאיפשרה את גילוי הרבי זו שבזכותה קיבל על עצמו את המשך ההנהגה. אלמלא המלכה לא היה המלך מתגלה במלכותו. כל אור צריך כלי שיכיל אותו וינווט אותו לייעדו, זהו תפקידה של המלכה, של הגברת מטרוניתא, של השכינה. ובכל מערכת יחסים בריאה זהו תפקידה של האשה. שאחרת אור האיש היה מתפזר לכל עבר. האישה מאפשרת לו להיכנס לתוך כלי ומשם מעבירה אותו לעולם החיצוני. לכן, אור האלוקות מגיע דרך השכינה שדרכו הוא מתגלה. והשכינה היא מקור האור והחיות הפרטי של כל העולמות ושל כל נברא ונברא. לכן השכינה נקראת גם ״אם הבנים״, שממנה מקבלות חיותן כל נשמות ישראל. גם נשמות מעולם האצילות, שהן נשמות מאוד מאוד גבוהות וגם נשמות מעולם הבריאה. כולן הן התפשטות החיות והאור מהשכינה כמו על דרך משל קרניים של שמש שמתפשטות מהשמש עצמה. מסביר כאן בעל התניא רעיון עמוק ונפלא. אומר הוא שהעולמות לא היו יכולים לסבול ולקבל את אור השכינה מבלי להתבטל במציאות ממש מעוצמת האור, כמו שמת עלות קרני השמש בשמש עצמה, אלמלא הלבוש שמעלים ומסתיר מהם את אורה. ומהו אותו לבוש שמעלים ומסתיר את אור השכינה בדרך שתוכל לשכון ולהאיר מבלי שיתבטלו באורה הנבראים? שהרי אם יהיה זה לבוש ׳נברא׳ הוא גם כן יתבטל במציאות מאור השכינה... לכן, הלבוש שמסתיר ומאפשר את גילוי אור השכינה זהו רצונו של הקב״ה וחוכמתו המלובשים בתורה ומצוותיה. מקורן של הצורה ומצוותיה מגיע ממקום יותר גבוה בהרבה מהשכינה שהיא כאמור מלכות של עולם האצילות. התורה מגיעה מהחוכמה העילאה, מספירת החוכמה שבעולם האצילות. התורה היא חוכמתו של הקב״ה והקב״ה וחוכמתו הם אחד, אלא שהקב״ה צמצם את עצמו בלבושים רבים והחוכמה ירדה בצמצומים ממדרגה למדרגה תוך כדי השתלשלות העולמות עד שהתלבשה בדברים גשמיים שהם תרי״ג מצוות התורה. אם נשתמש במשל, אפשר לומר שהקב״ה בעצמו העטה ״מעיל״ על מלכתו וכיסה אותה להצניע את אורה. יש כאן הנהגה אלוקית מרגשת ומופלאה. השכינה כל הזמן נמצאת כמו בחיקו של הקב״ה חתנה, שמעילו עוטף אותה ומצניע את אורה כך שלא יסתנוורו ממנו כל רואיה. ה״מעיל״ מאפשר לה לגלות מלכותה תוך היותה צנועה שבצנועה - ״כל כבודה בת מלך פנימה״... בעצם, מסביר לנו בעל התניא, שבהשתלשלות החוכמה מעולם לעולם, גם השכינה משתלשלת יחד איתה. ישנו היכל ״קודש הקודשים״ בכל עולם ועולם. במאמר מוסגר נאמר שקודש הקודשים זהו הייחוד העליון, כמו בהמשלה לחדר הכי הכי מוצנע בבית האיש והאשה שבו הם מתייחדים בקדושה. שם עיקר השראת השכינה. כמובן שבבית המקדש זהו המקום הקדוש ביותר שאליו נכנס הכהן הגדול פעם בשנה ביום הקדוש בשנה לכפר על עם ישראל באהבה. לכן, בהשתלשלות העולמות הקב״ה והשכינה משתלשלים יחדיו אלא שאור אינסוף הוא בהסתרה והשכינה היא זו שאותו מגלה (כמו דיבור שמגלה את מה שטמון בסתר המחשבה). מהיכל קודש הקודשים של עולם האצילות מתלבשת השכינה (חבוקה כאמור בקב״ה מקור האור והחוכמה) בהיכל קודש הקודשים של עולם הבריאה, שזהו העולם של המוחין- חוכמה בינה ודעת, ושל דרגת הנשמה. בהתלבשות הזאת נבראים הנשמות והמלאכים של עולם הבריאה, וממנה נמשך גם התלמוד (הגמרא) שגם הוא קשור לעולם השכל והמוחין (חב״ד) כי בו נמצאים הטעמים של ההלכות. שם מתפלפלים ומובאים הטעמים והעניינים הפנימים של המצוות המעשיות. לאחר שמתלבשת המלכות דאצילות במלכות של עולם הבריאה (הספירה התחתונה בעולם הבריאה) היא ממשיכה ומתלבשת בהיכל קודש הקודשים של העולם התחתון יותר שהוא עולם היצירה. בעולם הזה נוצרת דרגת הרוח. אלו הן נשמות מדרגת ה׳רוח׳ ובעולם הזה נוצרים המלאכים שמעולם היצירה. מההתלבשות בעולם היצירה נמשכת המשנה שהיא כוללת את ההלכות עצמן שקשורות לעולם המידות (חסד, גבורה, תפארת, הוד, יסוד) החסד הוא האהבה, הגבורה היא היראה, התפארת רחמים וכך הלאה. המצוות עצמן בחלקן קשורות לחסד כי הן מתירות את המותר, חלקן קשורות לגבורה כי הם אוסרות את האסור. בהמשך ההשתלשלות מתלבשת השכינה בהיכל קודש הקודשים של עולם העשיה, שממנו נוצרות נשמות שהן בדרגת ׳נפש׳ וכל העולם הגשמי. ומה שמיוחד ויפה הוא שבכל עולם, גם התחתון ביותר, גם במדרגת מלכות של עולם העשייה כלולות בהסתרה המדרגות העליונות יותר יותר ממנה, עד שמלכות דאצילות, שעטופה כאמור בקב״ה נמצאת בכל עולם ועולם, וברבבות העולמות הפרטיים שנמצאים בתוך ארבעת העולמות הכלליים (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה). לסיום, אם נחשוב רגע ונשים את לבנו לעניין, נגלה שבכל פעם שאנו חשים אלוקות באיזשהו מקום שבו אנו נמצאים, או באיזשהו תוכן שאנו קוראים, או אפילו כשאנו רואים בגילוי אלוקות באנשים אחרים, או נבראים או בטבע שבו אנו מתבוננים, אנו משתמשים בביטוי ״שכינה״, אנחנו אומרים שמרגישים את נוכחות השכינה, אנו מכירים בכך שהשכינה משרה את אורה באותו הדבר, באותה הבריאה. לכן, כל פעם שאנו מרגישים אלוקות בעצם אנחנו מרגישים אותה, אנחנו זוכים לחוות את נוכחות אורה של המטרוניתא המלכה.
הראיני את מראייך והגלי נא
והביאי לנו גאולה אמיתית ושלמה
במהרה
תמר, אדר ב' תשפ"ב
ציור תמונת הרבנית חיה מושקא זצ״ל באדיבות גלריית אברא כדרברא