פרק ד' - לקיים באהבה את רצון הנשמה

בפרק ד בתניא אדמו"ר הזקן לוקח אותנו אל תוך הנפש האלוקית שלנו, מראה לנו מי אנחנו בתוך תוכנו, מהו רצון נשמתנו... ברוב עדינותו מצליח בעל התניא לתת לנו אפשרות לגעת נגיעה קלה במה שהוא מעבר ליכולת ההשגה, מעבר ליכולת ההסברה, ההרגשה, הידיעה, ההכרה, בעומק שאי אפשר באמת להעביר במילים, שכל מילה עבורו נשמעת גסה, נוכחת מדי, תופסת מקום מדי... הוא מצליח לתת לנו רפרוף קל או השתוקקות לגעת בָּאַיִן... בתור ילדה ניסיתי הרבה פעמים לתפוס את זה, את המחשבה הזאת, את ההשגה הזאת, של מה שמעבר לעצמי, כמו לנסות לחשוב על מה שמעבר לקיום שלי, שמעבר לנקודה שממנה נבראתי, ואף פעם לא ממש הצלחתי... זה כמו משהו שרוצים להגיע אליו ולא באמת אפשר... כי כל פעם כשקצת מתקרבים הוא נעלם. כותב האדמו"ר הזקן "וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אֵין סוֹף, "וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר", וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל." והיום יכולה לומר שבו ניסיתי לתפוס, ניסיתי לתפוס את האינסוף... באיזשהו שלב נכנעתי וויתרתי... אך התחושה הזאת של רצון לגעת במה שמעבר ליכולת נגיעה נשאר עמי. הנפש האלוקית, מבהיר לנו בעל התניא, כוללת שלושה לבושים: מחשבה , דיבור ומעשה, שבאמצעותם היא מקיימת את תרי"ג מצוות התורה, שבאמצעותן היא מצליחה למרות המרחק העצום, להתאחד עם בוראה. כתוב בזוהר הקדוש שהקב"ה והתורה חד הם. כלומר, כאשר אנו מקיימים את מצוות התורה אנו מתאחדים ממש עם הקב"ה שהוא והיא אחד, זו הדרך היחידה שבאמצעותה יש לנו אליו גישה, שבאמצעותה אנו יכולים לגעת בו, ואפילו לקבל חיבוק ממנו... מהאינסוף הבלתי מושג, מהקב"ה עצמו שרק דרך התורה אנו מסוגלים להכיר אותו. מסביר האדמור הזקן שכפי שבתורה יש תרי"ג מצוות, כך יש לנפשנו תרי"ג איברים רוחניים. 248 כנגד רמ"ח מצוות עשה ו365 כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. כאשר אנו מקיימים מצווה, החלק הרוחני של הנשמה מואר דרך קיומה, כמו מקבל חיות פנימית נשמתית המיוחדת לחלק המסויים הזה של הנשמה. כשהנשמה שלנו מוארת כולה אנחנו מאוחדים לחלוטין עם הבריאה שדרכנו מאיר אורה. מעניין שהנשמה שלנו מכירה וזקוקה לאור הזה מעצם עצמותה, היא לא צריכה ללמוד את זה, זה חלק ממנה. כמו שתינוק שנולד לא צריך ללמוד לינוק, הוא בטבעיות ניגש למקור החסד והחלב... כך הנשמה שלנו זוכרת ויודעת את שורשה ומקור קיומה ושואפת להידבק בו בכל מאודה. בתור מי שנמצאת בתהליך אינסופי של חזרה בתשובה, יודעת שכל פעם שמקיימת איזושהי מצווה לראשונה, מתלווה לכך התרגשות רבה ושמחה, כי הנשמה נזכרת בנתיב מסויים. נזכרת... לא לומדת מחדש, נזכרת במשהו קרוב וישן שהיא יודעת מזמן. כמו למשל כשמריחים ריח שמזכיר לנו חוויה טובה מהילדות, כמו ריח בישול או אפייה של אמא או סבתא שפתאום כמהים להתקרב אליו עוד ועוד ולחזור בהרגשה לאותה התקופה... כך הנשמה מרגישה במהלך קיום המצווה והיא שמחה. ואכן, ממשיך ואומר אדמו"ר הזקן, שבאמת באמת כל מצוות עשה מהתורה מגיעות בשורשן ממידת האהבה. רמ"ח המצוות עשה (רמ"ח גימטריא אברהם אבינו שכולו חסד) מתקיימות בשלמותן כשהן נעשות באהבה. לקיים באהבה או לא לקיים בכלל, כי בלי אהבה זה חסר טעם... אפשר לקיים מצוות בלי רגש אבל אז החיבור יהיה קר, ובקור אי אפשר להתחבר בכלל...חום הוא מה שממיס ומאחד חומרים וגם נשמות עם שורשן... כפי שמצוות עשה מגיעות מאהבה כך מצוות לא תעשה מגיעות ממידת היראה... מכך שאנו מתבוששים מגדולתו ולא חפצים למרוד בו או לעשות בניגוד לרצונו... ואם אכן אנו חלילה עוברים על מצוות לא תעשה מהתורה, אנו ממש נותנים לסטרא אחרא - כלומר לצד האחר וההפוך מהקדושה - אחיזה... ומאפשרים לו להחשיך ולטמא לנו חלקי נשמה. בהמשך מסביר לנו בעל התניא שאמנם במציאות שלנו הלבוש הוא חשוב פחות מהלובש אותם... הבגדים באמת מכבדים את לובשם ועוזרים לו לבטא את עצמו, את אופיו ואמונתו, אך הם בטח לא בדרגה גבוהה ממנו... לעומת זאת בלבושי הנשמה, המצב שונה. לבושי הנשמה, המחשבה, הדיבור והמעשה שבאמצעותן מקיימים את התורה הם גבוהים יותר מהנפש עצמה... משום שהם נוגעים בדרגה של האלוקות (לאחר צמצומה), כי הרי הקב"ה ומחשבתו הם אחד, הקב"ה ותורתו הם אחד, ולכן בקיום מצוות התורה אנו מתעלים על דרגת הנפש שנחצבה משורשה ומתאחדים עם השורש עצמו, עם ריבונו של עולם בעצמותו... דרך טובה להסביר כיצד המצוות מחברות אותנו לבוראנו היא להתבונן בנר. ידוע שנר נשמת אדם... לנר יש שלהבת שהיא משולה לנשמה, יש לו את השעווה שהיא משולה למציאות הגשמית, ואילו הפתילה משולה למצוות -מחברת ביניהם... אלמלא הפתילה אי אפשר היה לחבר את האש עם השעווה שנותנת לו חומר בעירה. כך הנשמה שלנו, החיבור האלוקי שלנו, מנותק מהגוף הגשמי שלנו אלמלא אנו מקיימים את המצוות, שהן הפתילה שמאפשרת להשתמש בכוחות העצומים הגשמיים (באמצעות הלבושים) כדי להבעיר את אש הנשמה. כל אשה שמדליקה נרות לכבוד שבת קודש מרגישה את זה... מרגישה את החיבור הישיר והמאיר לאור האלוקי שנמצא בפנים... שנזכה להתחבר עם בוראנו בכל חלקי נשמתנו.

תמר, אלול תשע"ט 2019


פוסטים אחרונים

הצג הכול