פרק ב' - -על מדרגות של נשמות והתגשמות בעולמות

לא, זאת לא פרסומת לבירה... ככה (לפעמים) מתחילים אצלנו שיעור תניא כל הרעיון בלימודים פנימיים זה להצליח להשתחרר מקִבְּעוֹנוֹת תודעתיים. אם ניכנס ללימוד ונצא ממנו אותו דבר אז לא עשינו שום דבר... ומי אמר שמפגש של לימוד תניא חייב להיות מפגש מאוד ״רציני״? זה יכול להיות סוג של בילוי שבועי. ההבדל הוא שבעוד שבדרך כלל כשיוצאים לבילוי מזינים את הנפש היותר חיצונית (למשל במסעדות או בארים) כאן אנו מזינות גם ובעיקר את הנפש הפנימית, האלוקית, הנשמתית. היום בדיוק חשבתי על כמה העולם הוירטואלי ״שואב אותנו״ וככל שהטכנולוגיה מתקדמת ככה אנשים פחות נפגשים פנים אל פנים, וכמה זה חסר המפגשים הללו הבלתי אמצעיים, שמערבים את כל החושים, גם הפנימיים האנרגטיים וגם החיצוניים, ההפרייה ההדדית מחוללת פלאים. אין לזה תחליף בשום לימודים אינטרנטיים או צ׳אטים... מפגשים כאלה באמת מסוגלים לעורר שינויים שהם אף משני חיים. לפעמים מפגש אחד משמעותי יוכל להיות עוצמתי בשינוי התודעתי.

הערב המשכנו את פרק ב׳ בתניא ולמדנו על סדר ההשתלשלות בעולמות הרוחניים, מה שקורה עוד הרבה לפני שיש את כל מה שאנו רואים כאן בחיים הגשמיים. כל מה שאנו רואים כאן בעיניים זה רק הסוף של הסוף של התהליך, הביטוי החיצוני, שיש לו שרשרת התגשמות שמגיעה מהעולמות העליונים ביותר עד התחתונים ביותר. ישנם 4 עולמות רוחניים , מדרגות, שדרכן יורדים כל הנבראים, יורדות כל הנשמות . העולם הרוחני ביותר הוא "עולם האצילות". זהו עולם שכולו טוב, כי הוא הכי קרוב לאור אינסוף . לעולם זה הקב״ה מאציל את אורו בתהליך הצמצום שלו. עולם האצילות זה קרוב אליו, ״אֶצְלוֹ״... שם הכל עוד מופשט לחלוטין, אַיִן... שם הכי ברור ש״אין עוד מלבדו״... מתחתיו נמצא ״עולם הבריאה״, בו מתחיל כבר להיברא ״יש מאין״ אך הוא עדיין לא נראה לעַיִן... הוא נמצא במחשבה, הוא רעיון או חזון אך עוד אין לו צורה. את הצורה מקבל הנברא ״בעולם היצירה״. אם עולם הבריאה נחשב לעולם שמבטא את ״העולם השכלי״ , עולם היצירה מבטא את ״העולם הרגשי״. עולם הבריאה רובו טוב ומקצתו רע, ועולם היצירה חֶציו טוב וחֶציו רע (מקווה שזה לא נשמע כמו שיעור פילוסופיה ושאולי בסוף הפוסט נגיע לאיזושהי הגשמה...) עד כה עברנו על עולם האצילות , הבריאה והיצירה. העולם הרביעי הוא עולם העשייה. הוא עולם שרובו רע ומקצתו טוב... ובו כבר רואים ישות ממש, שנראית כביכול ״קיימת בפני עצמה״ . מכאן מתחיל העולם הגשמי שבו אנו חיים שיש בו ממשות גשמית, יותר גסה וּמֶעוּבָּה, עולם החומר שבו הגוף שלנו נמצא... חשוב להכיר את התהליך הזה של ההשתלשלות, של ההתגשמות, כי הוא תהליך שמתרחש תמיד, למעשה כל רגע ורגע... כל רגע ורגע העולם שלנו נברא מחדש, אנחנו נבראים מחדש.... וזה תהליך שתמיד מתחיל מבפנים החוצה - כל מה שאנו רואים בחוץ זה רק סוף התהליך... כל מחשבה, דיבור (או כתיבה) ומעשה שלנו בעולם הזה מתחילים עמוק עמוק בעולמות פנימיים שהם מעבר לתודעה שלנו, מעבר למחשבה... במקום אלוקי פנימי שהוא מעל טעם ודעת... האדמו״ר הזקן, בעל התניא, ממשיל את התהליך להיווצרות עובר ברחם אמו. כמו שהעובר מתחיל מ״טיפת מוח האב״, שהוא רעיון רוחני נשגב, ומתחיל להתגשם ולהשתלשל במהלך ההיוווצרות שלו במשך 9 חודשים עד שמגיע לבשלות ויכול לצאת לעולם, כך למעשה כל דבר... כך כל הנשמות שלנו, כולן מתחילות ממקור אחד... מטיפת מוח אבינו מלכנו, בוראנו, אלוקינו... בעל התניא מסביר שישנן מדרגות של נשמות , ישנן נשמות מאוד גבוהות וישנן נמוכות. הגבוהות הן הנשמות האצילות שקרובות אליו, אל המאציל... אל המקור... אל המקום שממנו בא האור... והנמוכות פשוט ירדו נמוך יותר בסדר ההשתלשלות... בדומה להבדל בין תאי המוח בהיווצרות העובר לבין תאי הציפורניים... הראשונים,הפנימיים, נוצרים ראשונים והאחרונים, החיצוניים, בסוף התהליך נוצרים אחרונים. על אף שכל אחד קיבל תפקיד שונה בתהליך ההתגשמות כולן במקורן מאותו שורש אחד מאוחד . כל נשמותינו למעשה היו מאוחדות יחדיו באדם הראשון שנברא בגן העדן. יש את הנשמות הגבוהות שהגיעו מה״ראש״... כמו גדולי התורה... משה רבנו וממשיכיו בכל דור ודור , וכן נשמות הצדיקים הגמורים. ויש את הנשמות הנמוכות יותר שנקראות ״עקבות דמשיחא״. שהם מה״עקביים״ של אדם הראשון... כמו שהציפורניים בגוף יונקות את חיותן מהמוח , כי הוא זה שמפעיל ומזרים אליהן את כל צרכן כדי שתוכלנה להתקיים ויש קשר ביניהם - המוח ״מרגיש״ כשהציפורן נפגעת, יש חיבור הדדי. כך הקשר בין נשמותינו. בעולם העליון כל נשמותינו מחוברות וממקור אחד אלא שיש מאיתנו (רובנו) שהשתלשלו לנשמות העקבים, וכדי לקבל חיותנו אנו חייבים להתקשר עם נשמות גבוהות יותר מאיתנו, נשמות הצדיקים. הנשמות הגבוהות שב״ראש״ הן אלה שמחברות אותנו לשכינה כי הן קרובות אצלה ... ויחד עם זאת, הם מרגישים את הכאבים שלנו, אלה שיותר רחוקים, כי כאמור, למעלה כולנו מאוחדים... הקשר הוא לא חד צדדי, אלו קשרים הדדיים... ומאוד חיוניים.

לסיכום... אולי זה לא כל כך נעים לשמוע שרובנו בסה״כ ״עַקֶבִים", נמוכים כאלה, עם עור גס שלא מרגישים ... היתרון שיש לנו במעמדנו הלא כל כך רם הוא שאנו זוכים להיות בדור שבו ה״תינוק״ כמעט מושלם. כלומר, דור ״עקבתא דמשיחא״ זה הדור האחרון שלפני הלידה, שלפני הגאולה האמיתית והשלמה שנמשלת לסוף התהליך שבו ״התינוק״ יוצא החוצה. כמו שתינוק אף פעם לא נשאר ברחם אמו וברור שיגיע זמן לידתו, כך ברור וודאי שתגיע הגאולה , ממש בקרוב, בעיתה ובזמנה... בה נחזור להיות מאוחדים כבראשונה... יחד כאחד אצל השכינה.... ועד אז נחיה בגעגוע...


https://youtu.be/cfz9RgRm_XE


תמר, אב תשע"ט 2019 (לפני מגפת הקורונה....)




פוסטים אחרונים

הצג הכול