על שְמוֹת ושֵמוֹת ועל שתי בחינות - פרשת "שמות"

שם האדם ביהדות לא ניתן סתם, השם שניתן לנו קשור עם עצם הנשמה שלנו ועם השליחות הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו בעולמנו. פרשת ״שמות״ שנקרא השבת מתחילה בפסוק: ״וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ״. רש״י מבאר שהקב״ה חוזר ומונה את בני ישראל גם כעת כשהם במיתתם כפי שֶמְנָאַן בחייהם בשמותם כדי להראות חיבתם... יש כאן שתי בחינות של מניין שמצביעות על שתי בחינות של הקשר שלנו עם בורא עולם. הבחינה הראשונה היא המניין של האנשים שירדו למצריים לפי מספר, 70 נפש, באופן שכולם נמנים בשווה ואין אחד נחשב יותר מחברו. כולם שווים בעצם נשמתם שקשורה בשורשה עם בורא העולם. הבחינה השניה היא המניין של בני ישראל לפי שמותם, שהשם כבר מעיד על השליחות המסויימת של אותו אדם והעניין המיוחד שלו שאיננה כשל חברו.

הבחינה הראשונה מבטאת את הקשר שלנו עם הקב״ה, מלך מלכי המלכים, בורא כל העולמים, מתוך עבודה של יראה (כפי שכותב האדמו״ר הזקן בפרק מא בתניא), כשאנו מתבוננים ברוב גדולתו ורוממותו אנו מוכנים לעבוד אותו, לעשות בקבלת עול כל רצונו. לקיים מצוותיו והוראותיו גם אם אין אנו מבינים את פשרן בהיותנו, ביחס אליו, בעלי מוח קטן... זאת עבודתנו כעבודת עבד לאדונו ומלכו, מטבענו אין אנו רוצים למרוד במלך העולם, קודשא בריך הוא. הבחינה השניה מבטאת את הקשר שלנו לאבינו שבשמיים מתוך אהבה, קשר כשל אבא ובן, של אהבה עצמית ועוצמתית. הרבי מליובאוויטש אומר שהקריאה בשם מבטאת את האהבה העצמית של הקב״ה לבני ישראל. הוא אומר שקריאה בשם כמו שהורה קורא לבנו או בתו (ובמיוחד כשמסלסל בשם או מוסיף כינוי חיבה) היא בעומק יותר מאשר החיבה שמתבטאת על ידי נתינת מתנה, או על ידי דבור דברי אהבה, ואפילו על ידי חיבוק ונישוק. כי חיבוק ונישוק שייכים דוקא בשעה שהאהוב נמצא בסמיכות ובקרוב מקום לאוהב ואילו האהבה העצמית איננה מדודה ומוגבלת במקום. אנו חייבים את שתי הבחינות של הקשר הפנימי עם הבורא, כל אחת מהן היא כמו כנף אחת שללא השנייה לא תתאפשר תעופה... אם נעבוד את השם רק מתוך יראה נהיה מאוד מכווצים ומפוחדים, נרגיש שהקב״ה הוא כמו מידת הדין שאם רק חלילה נסטה קמעה נחטוף עונש ו״הצלפה״, לא נהיה מודעים לכל החסד והרחמים שנמצאים גם בתוך המחשכים. לעומת זאת אם נהיה רק בתודעה של חסד ואהבה, לא נרגיש את החובה לעשות לקבל גם את מה שלא רצינו או ביקשנו לכאורה. נהיה כמו ״ילדים מפונקים״ שעושים רק מה ש״בא להם״ וכשלא מקבלים מה שרוצים אז באים בטורניא ובוכים... אנו חייבים להבין, לחיות ולהיות בשתי הבחינות. מצד אחד לעשות את רצון הבורא עפ״י תורתו כי זו האמת ובה יש לדבוק, כשאנו פועלים בהתאם לתורתנו אנו מחוברים לנשמתנו ומורידים את אורו האינסופי לעולמנו. ומצד שני, כדאי שנפתח את ליבנו ושכלנו להרגיש ולהבין כמה אנו אהובים... ממש כמו בן או בת יחידים שנולדו להורים מבוגרים... הלוואי שנוכל להפנים כמה השם אוהב כל אחד ואחת מאיתנו, דואג לנו באופן פרטי ואישי כל נשימה ודקה בחיינו. בפרשתנו, פרשת ״שמות״, מתחילה גלות מצרים... כל הטוב שהיה בזמנו של יוסף נעלם ובמקומו עם ישראל נחשף לרדיפה על ידי פרעה האכזר. עבדות של הגוף והנפש, עבודת פרך, הטבעת גופם של תינוקות בנים ביאור והטבעת רוחן של תינוקות בנות בעבודה זרה. הגלות ומצרים זה לא משהו שהיה רק ״פעם״ אלא רלוונטי גם לעכשיו. לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים שבו הוא מרגיש במיצר, במֵיצַרִים. זה יכול להיות בכל מיני תחומים... אם זה בבריאות, בפרנסה, בשלום בית, בטיפול בהורים מזדקנים, בצער גידול בנות ובנים... יש את הרגעים הלא נעימים, בהם אנו מכווצים, לחוצים. בדרך כלל ברגעים הקשים באמת אנחנו לבד... במקומות החשוכים באמת אין איתנו אף אחד... כשאנחנו מספרים על זה בהמשך ומשתפים את הקרובים בשיחה, בפייסבוק או בעוד אמצעים זה רק אחרי שהדברים עברו אצלנו איזשהו עיבוד בפנים. בתהומות והמחשכים זה רק אנחנו... והאלוקים. כשאנחנו למטה באמת אז אנחנו מגלים שאנחנו פונים אליו, מדברים איתו, כי אנחנו אמנם ״לבד״ אך הוא איתנו תמיד, גם בשאול הכי תחתיה, לעולם לא עוזב לנו את היד. שומע, חש וחווה איתנו את כל החוויות הכי קשות בחיינו: ״וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַֽעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֨עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו:.... וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַֽעֲקַ֥ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֨יתִי֙ אֶת הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹֽחֲצִ֥ים אֹתָֽם״ השם רואה ושומע הכל ואם רק נסמוך עליו ונאמין להבטחותיו, נדע שגם בחושך הכי גדול אנו בדרך אל הארץ הטובה, אל הגאולה הפרטית והכללית שלנו במהרה: ״וָֽאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּלְהַֽעֲלֹתוֹ֘ מִן הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ...״ ובסוף הפרשה: ״וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ:״ בעז״ה שתמיד נזכה לעבוד את השם ביראה ובאהבה, להתקרב אליו ולנסוק אל על באמצעות שתי כנפי השכינה, שתי כנפי הנשמה ונזכה בקרוב ממש לקץ כל הגלויות, המכאובים והייסורים בגאולה האמיתית והשלמה🕊 https://youtu.be/Ieg5AvyikfA

תמר, טבת תש"פ 2020