על חסידות, אהבה ומהות - פרשת "לך לך"

פרשת לך לך, היא הפרשה שעוסקת בחייו של אברהם אבינו, שהוא אבי כל האומה, ומי שגילה לראשונה את האמונה, מי שהקב"ה בכבודו ובעצמו אליו נגלה ודיבר אליו וכרת ברית עולם עמו ועם כל צאצאיו. ממנו יצא העם שנבחר להיות נושא דגל השם ולהאיר את אור ה' לכל העולם.

אברהם אבינו מייצג את החסד והאהבה של הקב"ה לברואיו. כשהקב"ה ברא את העולם כפי שמובא בפרשת בראשית, הוא בתחילה ברא אותו במידת הדין. לכן בכל מעשה הבריאה מוזכר רק שם אלוקים. אלוקים (כפי שכתוב בתורה - עם ה' ובלי האות ו) זה גימטריה של "הטבע" (86). הטבע נברא, המציאות הטבעית. אך לאחר הבריאה הבין הקב"ה שהעולם לא יוכל להמשיך להתקיים רק במידת הדין ולכן החליט לשתף רחמים בדין. כלומר, לברוא את העולם גם עם רחמים, לפנים משורת הדין... ולכן שם השם י - ה - ו - ה שמייצג את הרחמים מופיע לראשונה בסיום מעשה הבריאה בפסוק: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם." (בראשית ב' ד) ופרשו כי המילה "בהבראם" היא אותיות "באברהם" שבזכותו ירדו רחמים לעולם: "אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם." (מדרש רבה לבראשית ט').

אז כשהקב"ה אמר לאברהם (בעודו אברם) " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" הוא לא התכוון רק הליכה פיזית, יציאה פיזית מארץ מגוריו, ממולדתו ומבית אביו, שהיא כשלעצמה איננה פשוטה, אלא יציאה רוחנית - התעלות אל מעבר למציאות הגשמית. המציאות היא "הטבע" היא ההרגלים והרצונות הטבעיים. ללכת אל הארץ אשר אראך- משמעותה גם ללכת אל תוך עצמך, אל ייעודך, להיכנס לתוך נשמתך שהיא מעבר למציאות הגשמית הטבעית שבה נבראת.

אברהם "בסך הכל" נצמד לאמת, הכיר במציאותו של הקב"ה, האמין בו, ולא הסכים לחיות במציאות שקרית, לכן ניפץ את פסליו של אביו תרח, שהיה עובד אלילים ויצא ללא פחד ומורא לדרכו החדשה. דרך האמת והאמונה. אברהם בסה"כ דבק באמונה, הביא את מציאות השם לתודעה ונלחם נגד כל מי שכפר בה - ובתמורה - השם הרעיף עליו, שפך עליו, כמויות של אהבה... הקב"ה את כל החסד של העולם העביר דרך אברהם. והפרשה כאן היא העדות לכך שרומנטיקה לא הומצאה רק בספרים ובסרטים, את הרומנטיקה המציא האלוקים! כי אין מעמד רומנטי יותר מאיך שהבטיח השם לאברהם צאצאים. הוא לא רק אמר לו בצורה יבשה "יהיו לך הרבה ילדים", הוא הוציא אותו החוצה לצפות בכוכבים... באחד המעמדים שבעיניי הם הכי מרגשים:

" וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ." (בראשית ט"ו ה')

רש"י מפרש: שזה לא רק בפשט של יציאה החוצה, אלא גם במשמעות של צא החוצה מהמוגבלות של המחשבה שלך שנסמכת על כך שאמרו לך האסטרולוגים, שעפ"י הכוכבים, לך ולשרי לא יהיו ילדים. צא מהטבע ותתעלה אל מעל הטבע. מעל המציאות הטבעית ותתחבר למציאות האלוקית. האות ה' תוסף לשמך ולשמה של אשתך ותוסיף לכם שפע של ברכה.

אברהם מייצג את מידת החסד. "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז' כ) אהבה אמיתית אלוקית היא אהבה ללא חשבונות, ללא תנאי, היא אהבה לשם האהבה ודי. מדוע נקראת הציפור חסידה בשמה? בשל מהות החסד שלה. נאמר במדרש שאדם הראשון קרא לכל בעל חיים בשמו על פי המהות הפנימית שלו שראה בו. והחסידה במהותה עושה מעשים טובים. "שעושה חסידות עם חברותיה"(חולין סג ע"א). היא מאכילה את גוזליה במסירות יותר מכל ציפור אחרת ואולם היא עושה חסד רק עם חברותיה, כלומר, עם הציפורים הקרובות אליה ולכן איננה טהורה וכשרה לאכילה, כי החסד האמיתי והטהור הוא לא רק למי שקרוב ויוכל באיזה זמן "להחזיר לנו טובה". החסד והאהבה האמיתיים הם נתינה לכל יהודי ויהודייה מבלי לחשוב כלל על שום תמורה.

וזוהי האהבה של החסידות עפ"י הדרך שהתווה הבעל שם טוב הקדוש. "חסיד" במשמעותו הראשונית, לפני שעלתה תנועת החסידות, למשל בימי הרמב"ם, היה אדם שנוהג "לפנים משורת הדין" במעשיו ובקיום מצוותיו. תנועת החסידות שאותה התחיל הבעל שם טוב לפני כ 300 שנה חורטת על דגלה את אהבת ישראל, את לימוד הזכות על כל יהודי באשר הוא, את עבודת השם מאהבה, מהלב, ולא רק מתוך תובנה שכלית קרה. הבעל שם טוב פעל ו"העיר" את העולם מעילפון רוחני ששהה בו, החזיר ליהודים את השמחה וההשתוקקות בתפילה, החזיר את החום והאהבה. החסידות כשמה כן היא, מושתתת על חסד ומקרבת את הנשמות לשורשן באהבה ולא מתוך פחד ואימה. היא מאירה את האפלה ומעוררת את הנשמה מתנומתה.

מאחלת לכולנו לצאת מהמציאות הגשמית הטבעית שלנו וללכת ולהתחבר לחסד והאהבה האלוקיים הטמונים בנו. מוסבר בקבלה שהקב"ה ברא את העולם משום שלא היה שום דבר מחוצה לו, שיוכל להעניק לו את הטוב והשפע שלו. המטרה העיקרית של הקב"ה בבריאת העולם הייתה להרעיף את הטוב הנצחי שלו על כל הנבראים, לעשות לעצמו "דירה בתחתונים". אז שנצליח להידמות לו, ללכת בדרכו, ולנהוג גם אנו לפנים משורת הדין, כי כולנו כוכבים, צאצאיו של אברהם אבינו, שהביא לעולם את הרחמים.

כפי שכתב הרבי מליובאוויטש בספרו "היום יום" בחודש חשון: " ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה. בכל אחד מישראל, בין איש בין אשה, יש די כוח מוסרי ורוחני להשפיע ולהעמיד בקרן אורה גם את מכריו ומיודעיו."

מצרפת את ניגון הבעל שם טוב, ניגון התעוררות רחמים רבים, שהבעל שם טוב בעצמו הבטיח שמי שישמיע את הניגון הזה, הוא משמיים יעזור לו ויהיה למליץ יושר בעדו. ממליצה בחום לעצום את העיניים, להסיר את הדעות הקדומות והשיפוטיות, ולהתחבר לניגון ולעומק הנשמה.


https://www.youtube.com/watch?v=qS5P4LonxqY

תמר, חשון תשע"ח 2017