על גמלים וגמילות חסדים - פרשת "חיי שרה"

בפרשת השבוע ״חיי שרה״, אנחנו פוגשים את התכונה שאולי מסמלת ביותר את פנימיות נפשם של ישראל, תכונה שירשנו מאבותינו ואמהותינו - גמילות החסדים. זו התכונה שלפיה בוחר אליעזר עבד אברהם את כלת בנו של אדונו. כך הוא יודע לזהות את רבקה אמנו הצדיקה ככלה ראויה ומתאימה.

מהותה של תכונה זו היא הרצון להעניק לזולת מהמתנות שהאדם זוכה להן, מכוחותיו, ממשאביו והכל מתוך אהבה תמימה וטהורה ולא לצורך קבלת תמורה.

כל אדם זוכה למתנות, לכל אחד ישנן תכונות מיוחדות שקיבל מהבורא כמתנת חינם, האפשרויות הן רב גוניות כפי רב גוניות פרצופי האנשים. אין אדם דומה לזולתו באופן מדויק, וכך גם מתנותיו. באורח פלא הקב״ה מזמן לו לאדם הזדמנויות שבהן יוכל להעניק לעולם מהשפע המגיע אליו. השפע יכול להיות רוחני או גשמי, גדול או קטן, וכשמשתמשים בו יש בו הכח להחיות נפשות, לברוא עולמות. גומל החסדים מקיים את מטרת הבריאה והוא שותף לה.

לעתים מילה אחת טובה, חיוך קטן, עיניים מאירות, ואפילו מחשבה או כוונת לב טהורה, ברגע אחד מסלקים המון חושך אצל הזקוק להם, כפי שאור של נר קטן יכול להאיר חדר ענק.

החסד משול למים היורדים ממקום גבוה לנמוך. כמו שהאדמה מקבלת בשמחה רבה את מי הגשם שמחיים אותה לאחר שכבר יבשה, כך כל טיפת חסד קטנה מחייה נפש עייפה.

ועל אחת כמה וכמה כשיורדות אלינו הרבה טיפות של גשמי ברכה.

בפרשה שלנו אליעזר מגיע לארם נהריים כשהוא צמא למים. הוא מתפלל לחסד מהבורא ובטרם הוא מסיים את התפילה, כבר מגיעה רבקה וכדה על שכמה. הוא רץ לקראתה ואומר לה ״הגמיאיני נא מעט מים מכדך״. הוא בא אליה כעני המבקש קצת חסד. הוא הגיע כולו מלא בכל טוב של אדונו אברהם, ובכל זאת בפנימיותו הוא חסר וצמא ונזקק. ורחמי ה׳ מורעפים עליו באמצעות רבקה מעבר לכל מה שחשב. הוא ביקש מעט והיא השקתה אותו בחפץ לב ושאבה מים גם לגמליו. הוא ביקש ללין לילה אחד והיא הזמינה אותו ללון מספר לילות מתוך ליבה הרחב. הוא משתאה ומחריש לנוכח הפלא המתרחש לנגד עיניו ולבו מתמלא וגדוש באהבה רבה- הוא משתחווה לאלוהיו.

הגמלים בפרשה מגלמים את תכונת גמילות החסדים. בני אדם משפיעים על סביבתם. כאשר צדיק נמצא במקום הוא מאיר את כל שנמצא סביבו.

על הגמלים של אברהם נאמר שהם ״ניכרים משאר הגמלים משום שהיו יוצאים זמומין מפני הגזל״ (רש״י) כפי שהצדיק לא יגזול לעולם דבר, כך גם בהמותיו. המחסום על פיהם שומר עליהם מפני הגזל. צדיקות גמלי אברהם ניכרים גם בהמשך הפרשה, כאשר לבן מזמין את אליעזר וגמליו לביתו ואומר:״ פיניתי הבית ומקום לגמלים״. ומסביר המדרש שהוא פינה עבורם את הבית מעבודת אלילים… בשונה מדור המבול שבו השחיתות המוסרית האנושית השפיעה על בעלי החיים שהזדווגו מין שאינו במינו, כאן אבותינו משפיעים לטובה על בעלי החיים שבטבע הם בהמתיים.

הגמל הוא בעל חיים גומל חסד במהותו וכנראה מכאן שמו. הוא בעל החיים היחידי שמתיישב כך שהאדם יוכל לעלות על גבו בקלות וללא מאמץ- זוהי גמילות חסד עצומה.

החסד האמיתי הוא היכולת לזהות את הצורך של המקבל אפילו אם הוא בעצמו לא מודע לו.

שמעתי סיפור על צדיק אחד, שכנראה דאג משמיים שלא אזכור את שמו כדי לשמור על ענוותנותו. וכן שלא אזכור מהיכן שמעתי את הסיפור כך שאינני יכולה לנסות לאתר כלל את השם…

אותו צדיק נהג ללכת לבתי עלמין להלוויות של גברים שהותירו אלמנות ומשפחות. הוא נהג לומר למשפחה שהוא היה חייב כסף לנפטר והוא מעוניין להשיב את חובותיו. הוא נהג להעניק למשפחה סכום נכבד והמשפחה לא רק שלא אמרה לו תודה אלא אף ביזתה אותו על העיכוב בתשלום החוב (שכמובן לא היה מעולם ונברא על ידו באותו הרגע). כך הצדיק גם עזר למשפחה שאכן בזמן כזה זקוקה לסיוע, וגם לא קיבל כבוד והערכה ובכך נמלט מכל תחושת ערך וגאווה. זוהי דוגמא לגמילות חסדים מיוחדת ונפלאה.

על כל ישראל נאמר שהם: ״ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים״. אלה הן התכונות שירשנו מהאבות וזורמות לנו בעורקים. רואים אותן במיוחד בזמנים מאתגרים.

אליעזר במהותו הינו גומל חסד, כי כל כולו עבד נאמן של אדונו ולא מבקש דבר לעצמו, אין לו שום טובת הנאה אישית ובכל זאת כל כך נאמן לשליחותו. חסד מושך חסד. אדם מושך לעצמו את הדומה לו. אדם רואה בחוץ את מה שקיים בו.

בחג שמחת תורה התחלנו להתפלל לגשמי ברכה,

הם החלו להגיע השבוע. כשיצאתי לטבע הבחנתי בסתווניות ראשונות. היו אלה גשמים מעטים ביחס לכמות שזקוקים להם הצמחים ובכל זאת, אפילו כמה טיפות כשמגיעות למקום שכה צמא להן, לפקעת שעד כה היתה רדומה, יכולות לגרום לאדמה להוציא מתוכה סתוונית יפיפיה.

שבת שלום והרבה גשמי ברכה,

תמר, חשון תשפ"ה