עולם חדש נברא - פרשת "נח"

בפרשת נח החליט הקב״ה למחות את כל היקום אשר על פני האדמה חוץ מאשר את נוח הצדיק התמים ומשפחתו וכל מיני בעלי החיים שנכנסו בזוגות זכר ונקבה, והחיות הטהורות שנכנסו בשביעיות. נאמר במדרש בראשית רבה שכל ההשחתה שהיתה בדור המבול נעשתה מרוב הטובה והשפע הגדול שנתברכו בהם אנשי אותו הדור... הם חיו בעולם אחר מהיום... הם לא היו צריכים לעבוד קשה עבור מזונם, פירות תבואתם ופירות בטנם הגיעו ביד רחבה וללא מאמץ כלל. נאמר שם: ״ אמר ר׳ יצחק: אחת לארבעים שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו בשעה קלה, והיו מתלשים ארזי הלבנון בהליכתם מרוב גבורתם, והאריות והנמרים היו חשובים בעיניהם כמו הכִּנָה בבשר, והיה להם מזג אויר יפה בכל השנה כמזג אויר שמפסח ועד עצרת. וכשהיתה אשה יולדת ביום היתה אומרת לבנה, צא והבא לי צור לחתוך טבורך, ואם בלילה , היתה אומרת לבנה צא והדלק לי נר לחתוך טבורך״... ובמדרש תנחומא: ״ אמר רבי יצחק, למה היו מורדין, שהיו זורעין שנה אחת, ועושין מזון לארבעים, למה היו מורדין, שהיו רואין לעצמם בנים ובני בנים חמשה וששה דורות,ולא היו מתין, אמר הקב"ה, וכך אתם מורדין, מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע וקציר שתהיו מולידין וקוברין, וקור וחום, שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף, שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין, ותהיו מצטערים בגופיכם... (בראשית יב)


העולם שלפני המבול היה עולם שחיו בו דורות רבים, היבול היה בשפע ולא סבלו ייסורים, אך הם לא ידעו להעריך כל זאת, הם לא ידעו להודות לבורא עולם, הם התרגלו למצבם הטוב ובחרו להשחית את דרכם... השחיתו עד כדי כך שלא היתה תקנה , כמו עץ שרקוב לחלוטין מייסודו ולא ניתן להצילו אלא אם יעקרו אותו... ואם לא ייעקר הוא יעביר את חוליו לכל הנקרה סביבו. הטומאה באותה התקופה כל כך התעצמה עד שגם השפיעה על בעלי החיים, שאף הם כמו האדם הזדווגו מין שאינו במינו. היתה סגידה לתאווה ולחומריות, גילוי עריות ועבודה זרה בדרכים שאנו אולי לא היינו אפילו מסוגלים לדמיין ... עד הרגע האחרון ניתנה להם האפשרות לחזור בתשובה אך הם לא ניצלו אותה... והעולם עבר טלטלה אדירה, העולם עבר מבול שהביא לטהרה ... מי המבול טיהרו את העולם וחידשו אותו כפי שמקווה טהרה מטהר היום ...


בזמן המבול לא ניתן היה להכיר בין יום ולילה ולא שימשו המזלות (רש״י), כלומר נעצרו כוכבי הלכת, לא היתה תנועת הגלגלים, אלא היכן שעמדה השמש היה האור כל יב החודשים... חצי כדור הארץ היה מואר וחציו חשוך (השפתי חכמים). ורק לאחר שיצא נוח מהתיבה גילה עולם חדש , טהור ונקי, עולם שיש בו שש עונות שנה: זרע, קציר, וקור וחום, וקיץ וחורף. עולם שיש בו יום ולילה. עולם שיש בו גם ייסורים, שבו אנו עמלים כדי לקצור יבולים, עולם שבו לא הכל הולך לנו בקלות, עולם שבו אנו מכירים במלכות האלוקות. שעל אף הקשיים האהבה לקב״ה נמצאת אצל כל אחד ואחת מאיתנו בפנים. דווקא הקשיים והייסורים הם אלה שמזכירים לנו הרבה פעמים להיכנס ל״תיבת נח״ שהיא התורה והתפילה ודרכן להתחבר ולהעצים את אהבתנו לבורא עולם. כפי שאומר אדמו״ר הזקן בליקוטי תורה על סמך שיר השירים: ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה״.... הייסורים לא מכבים את אהבתנו לקב״ה אלא אדרבה גורמים לעלייתה במדרגה.... אנחנו על אף הקשיים מתגברים ומתעלים וחשים עוד יותר את קדושת החיים. אנו יודעים שדבר אינו מובן מאליו... לא זרע שנובט מהאדמה, לא תינוק שבוכה בנשימתו הראשונה, לא תחושה חמימה של אהבה וקדושה שאנו חווים בתוך הנשמה - הכל מגיע בזכות הסיב הדק שמחבר אותה אל כור חוצבה, מקור הוויתה.

שנזכור תמיד לא להתרגל לכל הטוב והשפע, להעריך אותו ולהוקיר את קיומו.


כתבה על כך לאה גולברג המשוררת היקרה באופן נפלא:

למדני אלוהי / לאה גולדברג

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל, עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם, לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

https://youtu.be/jaMZTccrC6U

תמר, חשון תש"פ 2019