מַעְיַן גַּנִּים - פרשת תולדות
יש ימים וזמנים שמרגישים בהם ״נעולים״. מתוקף החושך וההסתרה הנמשכת, יבש המעיין, חתום, נסתם.
אין יוצא ואין בא
ולא רואים אור בקצה מנהרה
לחלוחית האמונה גם היא כמעט פגה ומתכנסת כולה פנימה.
״גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם״ (שה״ש ד)
אך אז מגיע יצחק אבינו וחופר בור ועוד בור
ומלמד אותנו דרך התורה שגם בחושך יש אור
״וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״ (פרשת השבוע- תולדות)
יצחק אבינו היה מרכבה למידת הגבורה. לכן עסק בחפירת בארות, הורדת העפר והאבנים המכסים על המעיין וגילוי המים החיים.
ר׳ חייא אומר בזוהר הקדוש על הפסוק מתהלים:
״מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו״,
שלמלל הכוונה ״למולל״, לחלק כל דבר לחלקים קטנים כדי שאפשר יהיה להשיג אותו. כמו שלמה המלך שכשרצה להעביר רעיון מאוד גבוה ונשגב היה מפרט אותו ומקטין אותו בצורת משלים, כתוב עליו שאמר שלושת אלפים משלים, דרך המשלים יכלו להשיג את הרעיון גם אנשים פשוטים.
כך יצחק אבינו, ידע למולל את האור העצום הטמון עמוק בתוך הגבורות והדינים, לחלקים קטנים קטנים, כמו שילד קטן ממולל פרוסת לחם לפירורים. כמו שגבורות הגשמים נפרטות להמון טיפות וכך הן מבורכות ומסוגלות להשקות את האדמה ולהנביט מתוכה, שהרי מים רבים כשנשפכים בבת אחת עלולים לשטוף ולהטביע, ולכן הם מוזרמים טיפין טיפין ואת האהבה לעולם לא מכבים.
כשהחושך הוא גדול ובלתי נתפס, יש לפורר אותו אט אט, להתחיל במשהו קטנטן, למצוא טיפה אחת של אור וחסד חבויה מתחת לעפר ועוד טיפה ועוד טיפה עד שמגיעים למעיין.
כתוב בשיר השירים: ״ מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִןֶלְבָנוֹן.״ (ד׳ ט״ו)
אומר הזוהר הקדוש:
׳מעיין גנים׳ זה אברהם
׳באר מים חיים׳ זה יצחק
׳ונוזלים מן הלבנון׳ זה יעקב
מאברהם התחיל המעיין להשפיע לעולם את אור וחסד ה׳ יתברך, ממנו מתחילה עבודת ה׳ כי הראה שבכל דבר ודבר יש כבוד שמיים.
יצחק חפר בארות מים. באר היא כלי קיבול להחזקת המים כדי שלא יתיישנו.
כתוב בזוהר הקדוש שכשקרא האלוקים לאור יום- זה אברהם, ולחושך קרא לילה - זה יצחק.
אברהם הוא אור ישר- מגיע ישירות ממקור האור. אברהם מתעסק עם אור, אין לו עניין עם חושך, הוא מושך אור.
יצחק הוא אור חוזר- הוא מכיר בכך שגם בחושך יש אור, ואפילו נעלה יותר.
כתוב על יצחק: ״ וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה׳״
כשזורעים זרעים באדמה זה נראה למי שלא מבין בכך, שזורקים את הזרעים על מנת שילכו לאיבוד לגמרי בתוך האדמה. רק הזורע עצמו מאמין שיצא משהו מתוך הביטול העצום הזה, מתוך ריקבון הזרע בתוך העפר עד שהוא כלה ונעלם.
זהו יצחק, שזורע ומוצא מאה שערים, כי הוא מוכן להתבטל לחלוטין לחושך מתוך אמונה שלמה שמתוכו ינבט אור. הוא מחזיר לה׳ את הזרע של הפרי שקיבל, ומאמין שעץ חדש יצמח, יפרח, ילבלב ויוציא פירותיו.
יעקב הוא ׳נוזלים מן הלבנון׳ כי הוא החיים שמחבר את שתי המידות יחד- את החסד והאור של אברהם יחד עם הגבורה והחושך של יצחק. נוזלים הם תמיד מחברים. מים תמיד עוברים ממקום למקום ונעים, מחברים חיבורים, כמו נוזל הדם שמחבר בין איברי הגוף השונים. כמו נחל שמחבר בין שתי גדותיו. החיבור שעושה יעקב בין אברהם ליצחק מבורך ומתוך הגזע המרכזי הזה יצאו 12 ענפים שכולם טובים ומתוקים- 12 שבטים.
יצחק אהב את עשיו ורצה להעניק לו ברכותיו, כי האמין באור הגדול שטמון בו, ושאותו רצה לברר באמצעות הברכות שיברכו. עשיו מגיע מהגבורה של הקליפה ונמשך לעשות רק רע. יצחק האמין שבתוך הקליפה והחושך הזה קיים אור גדול וגבוה שאותו רצה לפדות. כמו זית קשה ומר ושהוא בעצמו על פי חז״ל מביא לשכחה, בעוד שכאשר ממצים ממנו את השמן הזך שגלום בו, השמן מלא אור וחוכמה ודווקא משיב את זיכרון הלימוד למי ששותה אותו.
יצחק האמין שהמאמץ שעשיו יתאמץ בציד והכנת הסעודה יזכה אותו לברכות משמיים שתוכלנה לעבור דרכו. כך מתוך החושך וההסתר יצא אור יקר.
יצחק יודע כיצד להפוך את החושך לאור. הוא עושה זאת במאמץ ויגיעה. הוא יודע שרק טוב יורד מלמעלה.
הלימוד מתוך ה״בית יעקב״ של האדמו״ר השני של חסידות איזיביצ׳ה ראדזין, יעקב ליינר זצ״ל, ומוקדש לעילוי נשמת סבי ע״ה יצחק כ״ץ ז״ל פרי זרע קדוש מאותה חסידות.
כשהתחלתי ללמוד הערב את ״הבית יעקב״ לפרשת תולדות, עיניי נעצמו תוך כדי קריאה וחשבתי שאוותר השבוע על כתיבה מפרשת השבוע. עד שהגעתי ל״מעיין גנים באר מים חיים״ שהרוו נשמתי והזרימו את המילים.
מצרפת שיר שאין בפי מילים לתאר את הקסם והאור יקרות הגנוז בו, שרה אותו נעם שרייטר הנפלאה שלעתים לומדת איתנו תניא נעם היתה איתנו בסוכה יומיים לפני שמחת תורה בשנה שעברה, היא שרה וניגנה לנו וקולה סייע לנו ברגעים לא פשוטים במהלך המלחמה. נעם היא אמא, יוצרת ושרה וגננת לגיל הרך. מזכה אתכם כאן באורה הזך.
שבת שלום ומבורך,
תמר, חשון תשפ"ה
Comments