מעז יצא מתוק... פרשת "וישב"
בפרשת השבוע שקראנו השבת ״וישב״ מופיעים סיפורו של יוסף הצדיק ומעשה תמר אשת יהודה. שמחה לשתף בתובנה קטנה שמלמדת אותנו ״תמר״ מהתבוננות בשתי הופעותיה במקרא...
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ״תמר״ הוא השם הנפוץ ביותר שניתן השנה 2019 לבנות יהודיות... אז מניחה שתהיינה כאן כמה אימהות שתרצינה להתעמק במשמעות השם שנתנו לבנותיהן
השם תמר מופיע פעמיים בתנ״ך. פעם אחת בפרשתנו ופעם שניה בספר שמואל ב פרק יג׳ בסיפור אמנון ותמר שהיו שניהם ילדים של דוד המלך (מאם שונה). בסיפור אמנון ותמר, אמנון מאוהב קשות עד כדי חולשת הגוף בתמר אחותו ובעצת ידידו הוא שוכב במיטת חוליו ומבקש מאביו שישלח את תמר אחותו שתלבב לו לביבות ויאכל מידיה כך שיוכל להבריא... אביו עושה כבקשתו ותמר מגיעה ... אמנון יוצר מציאות בה שניהם נמצאים לבדם ומבקש לשכב עמה. היא מסרבת ומנסה להניא אותו מהמעשה. היא אומרת לו : ״ אַל אָחִי֙ אַל תְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹֽא יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽל תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת׃ וַֽאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶת חֶרְפָּתִ֔י וְאַתָּ֗ה תִּֽהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּר נָ֣א אֶל הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ״. היא מנסה לדבר ללבו ולשכלו, נותנת לו שיקולים הגיוניים מדוע לא כדאי לו לבצע זממו ואף נותנת לו פיתרון מעשי כיצד כן יוכל להתייחד עמה בקדושה... אומרת לו שאביו לא ימנענה ממנו ויוכל לשאת אותה לאשה. ואולם , אמנון לא שולט בתאוותו ששולטת על כל חלקה טובה של שכלו... הוא מענה אותה ושוכב איתה בכוח... ואז... שונא אותה , שנאה עזה, שגוברת על האהבה: ״וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵֽאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ״. הוא משלח אותה מעליו בבושת פנים, נועל בפניה את הדלת . תמר לבשה כתונת פסים כי כך נהגו ללבוש בנות ישראל הבתולות... ״וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֨פֶר֙ עַל רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה״... כאן הסיפור מתקשר לפרשתנו, רש״י מקשר בין כתונת הפסים של יוסף הצדיק לבין כותנתה של תמר. שניהם היו תמימים וצדיקים, ושניהם, על לא עוול בכפם , הושחתה כותנתם, תמימותם... את כותנתו (ותמימותו ) של יוסף טבלו אחיו בדם... ואת כותנתה (ותמימותה) של תמר קרעה היא בעצמה בצער...
בפעם השניה מופיע השם תמר בסיפור בפרשתנו על הקשר שלה עם יהודה שהיה חמהּ, אבי שני בעליה... הראשון ״עֵר״ עשה הרע בעיני השם בכך שהשחית את זרעו ומנע מתמר להתעבר ממנו כדי שלא ייפגע יופיה (לפי רש״י) ולאחר שהקב״ה המיתו , גם אחיו אוֹנָן שהיה אמור לייבם את תמר ולהקים לאחיו זרע בר קיימא, גם הוא השחית זרעו ומנע התעברותה... והקב״ה המית גם אותו... יהודה הבטיח לתמר שייתן לה את בנו השלישי שֵלָה לבעל לכשיגדל... אך לא עשה כהבטחתו כי חשש שהיא ״אישה קטלנית״ ושאם תינשא לו ימות גם הוא. לאחר שנפטרה אשתו של יהודה ושלה גדל וראתה תמר שלא קיים יהודה הבטחתו החליטה היא בהחלטה גורלית ואמיצה לקחת את גורלה בידיה. ידעה בפנימיותה שייעודה להתעבר מזרע יהודה, ועשתה מעשה של ״הפקרוּת דקדושה״ הפקירה את עצמה לשם שמיים, ועמדה בדרך ״בפֶתַח עיניים״... לאחר שיהודה חשב אותה לזונה ו״בא אליה ״ (עפ״י פירוש הרא״ם הוא קידש אותה בכסף או שטר לפני הביאה והיה עמה בקדושה), היא התעברה... ומשגילה זאת יהודה , רצה, בהיותה שייכת למשפחת כהנים, לשרוף אותה... תמר שמרה את הפיקדונות שנתן לה יהודה כערבון לתשלום עבורה... ושלחה אותם אליו שיכיר אותם ויחליט שוב אם עדיין מעוניין להוציא לפועל את גזר דינה.. במעשה אמיץ של הודאה הודה יהודה ״צדקה ממני״ ובזכות מידת האמת שלו וההכרה בטעותו, בזכות ענוותנותו, נולדו להם התאומים הצדיקים פרץ וזרח. מצאצאיו של פרץ יצא דוד המלך שממנו יצא בהמשך גם משיח צדקנו.
שני הסיפורים של ״תמר״ מלמדים אותנו על חיינו. כאשר אנו נותנים דרור לתאוותינו, פועלים מתוך רצון למלא סיפוקים ועינוגים גופניים וגשמיים מיידיים, שאין לנו את הסבלנות והענווה לגבור על יצרינו ולנהוג לשם שמיים ובדרך של קדושה... אז כמו במעשה אמנון ותמר, אנו הופכים את המתוק למר... המתיקות המיידית של סיפוק התאווה והיצר במהרה חולפת והמרירות לעולם נשארת. לפעמים אדם נופל בתאווה והמרירות נשארת מנת חלקו עד סוף ימיו כשמחזיר נשמתו... לעומת זאת, כאשר אנו פועלים מתוך רצון להוציא את האמת והצדק לאור, לקדש שם שמיים, לגלות אלוקות גם בגשמיות, אזי אם נעשה זאת בדרך של ״הפקרות דקדושה ״ נמסור את נפשנו למען המטרה, נוכל להפוך את כל מרירות חיינו למתיקות עולם, מתיקות שנשארת עד עולם. נהפוך את כל החושך בחיינו לאור, את כל התאווה לאהבה , כל צרה תהפוך לצֺהַר לגאולה.
בידינו הבחירה אם להפוך מתוק זמני למר שאינו נגמר או מרירות זמנית למתיקות אינסופית של גאולה שלמה ואמיתית.
תמר, כסלו תש"פ 2019
Comments