מלחמה רוחנית - פרשת "ויקרא" ושבת זכור

השבת נתחיל לקרוא בספר ויקרא, פרשת ויקרא ושבת זכור - "זכור את אשר עשה לך עמלק". לרוב נהוג בחסידות לעסוק באור, בטוב בחיובי, באהבה, באמונה, בחצי הכוס המלאה. אך דווקא בפרשת זכור אנו מצווים לזכור גם את הרע. הרבה פעמים אנשים חושבים שעמלק זה רק עם מהתקופה המקראית שנלחמנו בו בעבר, זה עניין שתם ונשלם, אך האמת היא שהוא כל הזמן כאן, עד שנגיע לעולם הגאולה המתוקן. בפנימיות התורה ידוע שעמלק הוא המשך השושלת הרוחנית של הנחש הקדמוני. הנחש שפיתה את חוה, שניצל את תמימותה וגרם לה לאכול מעץ הדעת טוב ורע, להחטיא גם את אדם בן זוגה ולהביא אל העולם את הפיצול, את המיתה. הנחש השתלשל דרך קין, כוחו הרוחני עבר לעשיו, ממנו לאליפז וממנו לעמלק, אויבנו המושבע. הטעות שאנו עושים לרוב הוא בחשיבה שעמלק נמצא מחוץ לנו, שאנו זקוקים להילחם באויב חיצוני שאורב לנו ושונא אותנו. האמת היא שהוא נמצא בנו, בתוכנו ולא בשום מקום אחר, מתוכנו אנו צריכים אותו למחות ולבער. דווקא בגלל שהוא בתוכנו הרבה יותר קשה לנו לנצחו וזו מלחמה רוחנית יומיומית, לא קרב אחד או שניים, אלא קרבות רבים שנמשכים וימשכו עד יום גאולתנו. עמלק הוא זה שהפתיע את עם ישראל כשיצא ממצרים, כתוב: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." (דברים כ"ה יז) עמלק תופס אותנו ברגעי החולשה שלנו, כשהאמונה קצת יורדת אצלנו הוא מיד נכנס. הוא מחפש אותנו כשאנו "בדרך", דווקא כשאנו כבר בדרך אל ארצנו, אל מימוש רצונותינו, הוא נקרה לדרכנו ובא "לקרר" אותנו. "קרך" מלשון "קור". אם אנחנו להוטים לקראת איזשהי מטרה שהצבנו לפנינו ואנו מתייגעים בכדי להגיע אליה, עמלק יהיה הקול הזה בתוכנו שיאמר לנו: למה לך? למה לך את כל הטירחה? כל ההשקעה? בינכה לא תגיע , או כשתגיע תראה שזה לא באמת מה שרצית, אז בשביל מה? תחזור אחורה, תנוח לך. החוכמה של הקול העמלקי היא מאוד ערמומית וטריקית כי היא מתבססת על נימוקים הגיוניים.. תמיד תהיה לו "הוכחה" לצדקתו. מה שהוא עושה זה שהוא מצד אחד גורם לנו למהר להיות פזיזים איפה שצריך סבלנות ומצד שני גורם לנו לריפיון ועצלות איפה שנדרשת חריצות. הנחש בגן העדן פיתה את חוה ואדם לאכול מן העץ שבינכה היו מקבלים ממנו אם רק היו ממתינים עוד מספר שעות עד כניסת השבת... עמלק הוא זה שאומר לנו "תחיה עכשיו, תהנה מהיום ואל תחשוב על מחר" , "תאכל היום כי מחר אולי תמות וכד'" הוא זה שמפתה לתענוג הרגעי המיידי מבלי לחשוב על ההשלכות העתידיות שעלולות להיות לא נעימות ואפילו הרסניות. ומצד שני כשאתה כבר בעשייה, כשאתה חותר למטרה, להגשמת חלומך, הוא יכניס לך ספק לגבי הצלחתך. ספק בגימטריא - עמלק. כל פעם שנכנס בנו ספק לגבי יכולותינו, לגבי אפשרויותינו, לגבי עצמנו או זולתנו, זה הקול הזה שלו שנמצא בתוכנו. הוא זה שיגיד לך שלעולם לא תצא מזה, שאין לך סיכוי... שאם את נשואה וזוגיותך נקלעה למשבר, אז אין לזה סיכוי, זה חייב להיגמר. הוא זה שיגיד לך שאם את גרושה, שאין לך סיכוי למצוא יותר אהבה... הוא יגיד לך שכל הגברים אותו דבר... ועוד נימוקים הגיוניים שעלולים להוציא לך את הרוח מהמפרשים. ואת כל הקולות האלו שלו עלינו למחות, פשוט להכניס לנו לתודעה באותו הרגע שעולה מחשבה "לא טובה", שזה הוא, שזה לא האמת, שזה הקול החיצוני שמדבר ולא הפנימי. כל פעם שאת חושבת שאת כבר לא אהובה, שנשכחת מלב, שאין כבר בעולם אף אחד שמבין אותך באמת, תדעי לך שזה הוא אומר לך את זה - עמלק. כל פעם שאומרים לך ש"יש לך מחלה", שנחרץ גורלך, שחותמת טבעת המלך כבר ניתנה (האבחנה) וזה ילווה אותך כל חייך, תדע לך שזה הקול שלו שרוצה להוריד אותך מאמונתך, להרפות את ידיך, לקחת ממך את התקווה. כי מה הוא באמת רוצה? לקחת מאיתנו את החיות הרוחנית, להחשיך את האור הפנימי, ואם הוא מצליח ברוח, הגוף זה כבר "peanuts"... כשאין חיות ברוח - בגוף זה ניכר, הרוח היא העיקר.

חשוב לדעת שהוא זה שגם מכניס לך כל חשיבה שלילית על הזולת, כל פעם שעולה בך ביקורתיות או מחשבה שיש מישהו או מישהי בעולם שעשתה לך רע... זה הוא ממלא לך את המחשבה. ולכן, זאת מלחמה... וכשמשקיטים את הקולות הללו החיצוניים, כשלא נותנים להם חיות, שלא מאמינים למה שהם אומרים... אז מתחילים לעלות מבפנים הקולות הפנימיים... הקולות האלוקיים... הקולות המרגיעים, האוהבים, הטובים, הקולות שגורמים לך לאהוב ולהבין... המחשבות שגורמות לך להתמלא בשמחה והכרת תודה על כל מה שיש לך, בין אם הוא מתגלה כביכול כ"טוב" או "רע", לדעת שאת/ה תמיד אהוב/ה.

ככל שנחליף מחשבות "עמלקיות" במחשבות אלוקיות, כך נהיה כלי להכלת האור האלוקי. כל קרב וקרב שאנו מנצחים בו מגלה עוד קצת אור שמאפיל על החושך הגדול. ככל שהאור הולך ומתפשט ככה אנו מתקרבים לגאולה האמיתית והשלמה, להקמת בית המקדש שבו נחזור להקריב קורבנות כסדרם, מוספים כהלכתם.

נגיע לזה כשנאהב כל אחד ואחת מישראל בכל לבנו באמת, כשנרגיש את זה שכולנו גוף אחד שלם, תמים. מספיק שאחד מאיתנו לא חש אהבה כלפי אחד אחר - זה פוגם ביכולת שלנו להגיע לשלמות באהבה, כמו קורבן תמים שאין בו מום או פגם וניתן להקריבו כקורבן עולה, שכולו עולה השמיימה.

כל שבוע העמלק הפנימי שלי אומר לי שלא אצליח... גם להכין את השבת, לאפות, לבשל, להתארגן, וגם ללמוד וגם לכתוב פוסט... אין לך סיכוי הוא אומר לי. והשבוע זה אכן היה קרב קשה, ואפילו שזה ברגע האחרון לפני שבת שמחה שמצליחה בע"ה לשלוח לכם, ולא אתן לו לקרר אותי לעולם בעזרת השם. אקשיב למרדכי היהודי שבתוכי ככל האפשר. ומאחלת גם לכם הצלחה בכל הקרבות שלכם, ושיחד ננצח במלחמה ונבער מתוכנו את כל הרע. שיאיר אור ה' במלואו בתוכנו ומאיתנו ונריע לו בתופים וחצוצרות בגאולה האמיתית והשלמה במהרה.

https://www.youtube.com/watch?v=v5hV3j6ywD4

תמר, אדר ב' תשעט 2019