מחשבות על מספרים ושמות... ועל איפה אנחנו רוצים להיות? - פרשת "שמות"

השבת אנו מתחילים לקרוא בספר שמות, את פרשת ״שמות״ שמתחילה במניית (ספירת) בני ישראל שנכנסו למצרים ופירוט שמותיהם. רש״י מפרש שהדבר מעיד על חיבתו של הקב״ה לעמו, בכך שסופר אותם ומזכיר את שמותם. בדרך כלל כשאנו קוראים לאדם או כל דבר אחר בשם אנו מבטאים יחס של קירבה אליו, הוא מקבל משמעות אישית ושייכות פנימית. כמו ילד קטן שנותן שם לצעצוע שלו, או ילדה שנותנת שם לבובתה, היא בכך יוצרת קשר רגשי עימה. ועוד יותר כאשר מעניקים שם חיבה, אז הקירבה היא עוד יותר עמוקה... בקצה השני, כשלא מעוניינים בקשר רגשי אז פונים אל האדם או החפץ באופן כללי. אז הוא יכול להיות רק ״מספר סידורי״ ללא איפיון אישי. הרבי מליובאוויטש מבאר לעניין השם, שבשם יש דבר והיפוכו. מצד אחד הוא מעלים על עצם האדם... שהרי האדם הוא בעצמותו ונשמתו מעל כל תאור או שם שניתן לו... השם אינו מגלה דבר על מהותו. ומצד שני, השם קשור בעצם הנפש ( יש אומרים שההורים שנותנים שם לילדיהם עושים זאת בהשראת השכינה כמעין נבואה). ידוע ביהדות שקריאה בשמו של אדם היא דרך שעשויה להעיר אותו מעילפונו,היא מגיעה לרובד מאוד פנימי אצלו . לכן, השם מגביל ומצר את אינסופיותה של הנשמה, הוא מכניס אותה לתוך גבול של אותיות בעלות משמעות יותר מצומצמת. ואולם הצמצום הזה של השם מאפשר לנשמה לקבל כיוון, נותן לה כלי, שלא תתפזר לכל עבר ובכך למעשה עוזר לה להגשים את ייעודה בעולם הזה, בזמן הזה.

לפעמים בחיים אנו צריכים ״כיסויים״ שמגנים ומצמצמים כדי שהאור לא יהיה יותר מדי גדול, כדי להגן על עצמנו מהכאב שעלול להיגרם לנו אשר ימנע מאיתנו את קיומו הטוב והיעיל של תפקידנו. לדוגמא: רופא או אחות שעובדים בבתי רפואה. אם הם ייצרו קשר רגשי אישי עם כל אחד ואחת ממטופליהם, אז מצד אחד הדבר יועיל עם המטופל אך במבט כללי, התקשורת הרגשית עלולה לפגום בהתנהלות המקצועית... החלטות נכונות אינן נובעות דווקא משיקולים רגשיים אלא מהבנה וניתוח של כלל הנתונים... לכן אפשר להבין בפנימיות ובעין יותר טובה מדוע אנשים בבתי רפואה הופכים ל״מספרים״... וכך גם בעוד מיני תחומים... אנשים מכסים את לבבם בכיסוי וקליפה כדי לא להיפגע... זהו פשוט אמצעי הגנה. כל האנשים בתוך תוכם רכים, אוהבים וחמים, הם פשוט מתגוננים... ואולם, המנגנון הזה תקף רק בזמן הגלות, בזמן שיש עוד חושך, סבל והסתרה, בזמן שהכאב והצער עדיין קיימים, בזמן שיש עוד פער בין גורמים שונים, שיש עוד תחושת ״ריחוק״ בין אנשים.

בפרשתנו מתחילה גלות מצרים. בני ישראל יורדים למצרים, יוסף הצדיק וכל דורו עוברים מהעולם, עידן חדש וקשה של גלות מתחיל ובשלב הזה קשה עוד לראות מתי הוא נגמר... מהי בכלל גלות? בפשטות היא הגלייה- הוצאה החוצה מארצך מולדתך לארץ נוכריה. בפנימיות- ״ארץ״ מלשון ״רצון״ - יציאה החוצה והתרחקות מהמקום שבו אנו רוצים להיות... גלות זו הרחקה ממקומך, ממקומה הטבעי והרצוי של נשמתך, מרצונך, מאהבתך. במקום זה האור לא נקלט כהלכה והחושך נכנס לחייך. ומהי גאולה? זו החזרה למקום הרצוי והנכון שבו האור נקלט בדרך הכי נקייה, ללא כל הפרעה, נעלמת כל החשכה.

מי שנולד לגלות ולא חווה מעודו את חווית הגאולה לא יודע... מי שטעם טעם הגאולה לעולם יתגעגע...

המורכבות שבגלות היא משני היבטים. מהיבט אחד אנו עלולים להתרגל לחושך ולוותר על האור, לחשוב שככה זה יהיה לעולם ולא להאמין שאי פעם ישתנה דבר... להיות ״שמחים בחלקנו״ לא לרצות בכלל לצאת ממצבנו... מההיבט השני אנו עלולים להרגיש את צער הגלות ואת חיסרון האור כל כך בעוצמה שהדבר עלול להפיל אותנו לייאוש בשל אורך ההמתנה...

התיקון לשני המצבים הללו היא האמונה.

כשנחייה באמונה שלמה נהיה בביטחון מלא שהמצב הזה ישתנה. שנגיע למילוי כל רצונות נשמתנו בוודאות גמורה, שאין ספק שתגיע גאולה, אין בכלל שאלה... מצד אחד לא ״נתרגל״ למצב, ומצד שני לא ״נתייאש״ ממנו. במקום זה ננצל את זמן ההגלייה לאסוף עוד ועוד ניצוצות של אור וקדושה שקיימים תמיד גם בתוך האפלה, נכין את עצמנו לרגע הגאולה, נהיה במודעות תמידית שהיא עשויה להתרחש בכל שניה ונתכונן אליה במלוא כוחנו ועוצמות נפשנו, נכין היטב את כלינו.

מה שנותן לנו את הידיעה הברורה של הגאולה הבטוחה הוא הזיכרון. הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה. שכמו שכבר נגאלנו בעבר כך ניגאל שוב בעתיד. הזיכרונות הללו מזינים את האמונה, נותנים לה תוקף ועוזרים לנו לשרוד את ימי ההגלייה, כפי שמלאי המחסנים של התבואה משבע השנים הטובות במצרים (בחלומות פרעה) בזכות עצתו של יוסף הצליחו לשמור על קיומם של בני העם בזמן 7 השנים הרעות, הקשות. כוחם של מחסני הזכרונות...

בפרשתנו הקב״ה שומע את זעקות השבר של עמו הנמצא בשיעבוד רוחני וגשמי בגלותו וזוכר את בריתו:

״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יעקב״ ( שמות ב כד)

בפרשתנו נולד ומקבל את תפקידו משה רבנו, מי שנבחר להושיע.

הגאולה תגיע... גם פרטית לכל אחד ואחת - בשמך הפרטי , בחייך האישיים. וגם לכולנו יחד כאחד. גאולה כללית נשמתית ובניית בית המקדש השלישי.

ולא נצטרך יותר את השריונים שמכסים, לא נפחד יותר מהכאבים.

על ימות המשיח נאמר : ״וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בשר״ (יחזקאל לו כו).

סוף סוף נוכל להיות באמת מי שאנחנו ללא הסתרות, במקום האינסופי הנשמתי שמעל לשמות וההגדרות.

פשוט להיות.

https://youtu.be/HzuToQqiJNw

תמר, טבת תשעט 2018