top of page
תמונת הסופר/תתמר אשל

לשמור על חום הלב - פרשת "כי תצא"

השבת נקרא בע״ה בפרשת ״כי תצא״, הפרשה שמכילה הכי הרבה מצוות מכל הפרשות בתורה... 74 מצוות בפרשה אחת... ויחד עם זאת תמיד כשקוראת את הפרשה הזאת מתעורר בי כאב, כי יש בה הרבה סבל ועצב שמורגשים בין השיטין... בפרשת כי תצא לבי יוצא... אל כל אותן נשים... החל מאותן נשים יפות תואר שנשבו במלחמה ונלקחו ע״י אלו ״שחשקו״ בהן, והן בוכות יֶרַח ימים והרבה פעמים מתענות תחת הבעלים הבועלים... בהמשך מדובר על הנשים השנואות... אלה שהבעל שונא ומעוניין להעביר את תוצאות השנאה גם לצאצאים... להעדיף את בנו הצעיר מהאשה האהובה על פני הבן הבכור מהשנואה... מאוחר יותר מדובר על זה שלקח כבר אשה ואז שנא אותה והוציא דיבתה... מספר שלא היתה בתולה... ואביה צריך להוכיח חפותה ואז אם ״יתמזל מזלה״ ויצליחו להוכיח בתוליה היא תישאר איתו כל ימיה... לא יוכל לגרש אותה. נשמע ממש ״כיף״ ו״חוויה״ לחיות עם בעל ששונא אותך. זה ממשיך גם בעוד תיאורי אונס, זימה וכו׳... פרשה שמתגלית בה הנפש הבהמית בשיא ״תפארתה״, שדרכה אפשר לראות מה קורה לאנשים, מה קורה לנו, כשאנחנו לא עובדים על המידות ומזככים את עצמנו... איך אנו הופכים להיות משועבדים ליצרים הבהמיים שלנו... אי אפשר להאשים בזה את ה״דת״, אי אפשר להאשים בזה את התורה או את אלוקים, אפשר להאשים בזה רק את עצמנו... וזה קורה דווקא כשאנו מתנתקים מערכינו האלוקיים שנמצאים בתוך הנשמה, עמוק בפנים. הפרשה בדיוק עושה סדר בדברים... בזכות המצוות היצרים מתמתנים... הן באות דווקא לשמור על הנשים, לשמור על הגרים, האלמנות והיתומים... לדאוג שלא יהיו נתונים להתעללויות או חוסר אכפתיות מאנשים חסרי רחמים, אנשים קרים.

בסוף הפרשה מובאת המצווה של זכירת עמלק וכל מה שעשה לנו בצאתנו ממצריים ואז למחות אותו, לחסלו עד תום. כתוב: ״זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל הַנֶּֽחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים״

הרבי מליובאוויטש מסביר ש"קָרְךָ" הוא מלשון קרירות... עמלק רוצה לקרר אותנו... להכניס בנו קרירות ביחס לזולתנו. הוא מכניס בנו את הספק (גימטריא עמלק) הרבה פעמים ביחס לאנשים הכי קרובים לנו... הוא מנקר במוחנו ו״משכנע״ אותנו שההתנהגות של האחרים מעידה בודאות שהם שונאים אותנו. הוא אומר לך: ״זה שהוא לא עונה להודעות שלך זה אומר שלא אכפת לו ממך״, הוא אומר לך: ״הנה תראי איך היא לא מתקשרת אלייך אף פעם, איך היא תמיד עסוקה בעצמה, היא שכחה אותך״... ״הוא לא קנה לך מתנה, את לא חשובה לו״ ועוד ועוד ועוד... המחשבות הללו מכניסות בלבנו קרירות כלפי האנשים הכי אהובים עלינו... הקרירות הזאת משתקפת בהתנהגות שלנו וכמו כדור שלג מדרדרת את היחסים הכי הכי חשובים... זה עמלק... הוא רוצה לקרר לנו את הלב. להפוך אותנו לאנשים קרים ואדישים, אנשים שלא אוהבים. בו יש להילחם בכל מאודנו, לא לתת לו לקרר ולהקפיא את לבנו. לתת לאש האהבה לשלוט ולהמיס כל מחשבה לא טובה.... ולדבר לדבר לדבר.... לפתוח בשיחה עמוקה. הודעות טקסט כתובות אינן מספיקות... קשה להעביר דרכן את חום הלב שיוצא דרך הקול שמגיע מהנשמה, גם אם נדביק את כל הלבבות שבטלפון עדיין הוא מכשיר קר וקשה להעביר דרכו באמת אהבה. לא לוותר על שיחה, לא לוותר על פגישה. לעולם לא לוותר על האהבה.

בהפטרה של הפרשה יש פסוק מנחם. ״ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך״... אישה עצובה או עזובה נמשלת לכנסת ישראל שמתגעגעת לחבור בחזרה לקדוש ברוך הוא אהובה. ובהפטרת השבת הזאת הקב״ה מבטיח לנו הבטחה:

״אַל תִּֽירְאִי֙ כִּי לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל תִּכָּֽלְמִ֖י כִּי לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֚שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי עֽוֹד: כִּ֚י בֹֽעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא: כִּֽי כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַֽעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ: בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַֽחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ: בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּֽאֲלֵ֖ךְ יְהֹוָֽה״


אין מתאים יותר מהשיר החזק הנשי והעוצמתי הזה של קרן פֶּלֶס לְפַלֵס לנו את המחשבה, להסיר מלבנו דאגה ולקבל את השבת מתוך עוצמה נשית אוהבת ובטוחה שהיא תמיד תמיד אהובה.

תמר, אלול תשעט 2019



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page