לשחרר ולהשתחרר - פרשת "וארא"

בפרשת "וארא", משה ואהרון יוצאים לשליחותם מאת ה' לקראת פרעה לצוותו לשחרר את בני ישראל משעבודם. ה' מודיע למשה ואהרון מלכתחילה שלא תהיה זו משימה קלה כי לבו של פרעה יכבד עליו ולא ישחררם בקלות. אומר הקב"ה: "וַֽאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹֽתֹתַ֛י וְאֶת־מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:" גם לבני ישראל עצמם לא היה קל לקבל את בשורת הגאולה: "וַיְדַבֵּ֥ר משֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה:" מפרש רש"י שכל מי שנמצא ב"מיצר", בגלות, הנשימה שלו קצרה ולא יכול להאריך בנשימתו. כל עניין הגלות קשורה בתחושות של קושי, צמצום, צרות, הכבדה. ורואים זאת גם בצד של ה"משעבד" וגם בצד ה"משועבד". גם אצל פרעה וגם אצל בני ישראל עבדיו. כשבני ישראל היו במצרים השעבוד היה גם רוחני וגם גשמי. השעבוד הרוחני הוא חוסר אמונה שאוכל לצאת מזה, שאוכל להגיע למצב חופשי אמיתי. השעבוד הגשמי הוא העבודה הפיזית הקשה והמכבידה. אדם יכול להיות בגלות גשמית אבל בשחרור רוחני. אף אדם לא יוכל לשעבד את רוחנו חוץ מאשר אנחנו עצמנו.. מי שהשעבוד הגשמי לא משפיע על חירותו הרוחנית - יש לו סיכוי גבוה יותר שיוכל להשתחרר גם מהשעבוד הגשמי... כיום, השעבוד העיקרי, הגלות שלנו, היא גלות רוחנית, גלות שיוצרת בנו תלות בגורמים חיצוניים זמניים. רואים את זה בכל תחומי החיים. אנחנו לא מאמינים שנוכל להיות בריאים מבלי שניקח את התרופות/ויטמינים/ ריצה יומית/בדיקה שגרתית/טיפולים. אנחנו תולים את בריאותנו בגורמים חיצוניים במקום להפנים שהבריאות באה מבפנים... אנחנו נאחזים באנשים שגורמים לנו "להרגיש קיימים". אנחנו מנסים כל החיים לנסות להרגיש את קיומנו על אף שהאמת היא שאין אנו... אנחנו רוצים "להיאחז בחיים", לעשות הכל כדי "להישאר צעירים", להילחם בזמניות של החיים... זאת מלחמה שאין לה סוף ואין לה סיכויים... הדרך היחידה להשתחרר מהגלות הפנימית היא לשחרר... בכל אחד מאיתנו יש את ה"פרעה" (אותיות "העורף") קישיון עורף, עקשנות, שלא מאפשרת לנו לשחרר את התלות. היא תמיד קשורה בחוסר אמונה. כי כשנשחרר את האחיזה פתאום נרגיש "חשופים" נורא, תלויים באוויר, תלושים. אבל רק מתוך תחושת השחרור הזאת נוכל להתחבר לקיים האמיתי, למהות היחידית שהיא נצחית, לקב"ה בעצמו שנשמתנו היא ניצוצו. אמנם כל שחרור מתלות, כרוך בתקופת "גמילה" כואבת ומייסרת. הרבה פעמים אנחנו רוצים להימנע מהכאבים ונשארים תלויים לכל החיים... ניקח דוגמא פשוטה מאוד ומוכרת לכולנו: שתיית קפה "תמים". הקפה נותן לנו תחושת אנרגיה וחיות, מסתיר את העייפות. תפוקת העבודה עולה ויש תחושת שמחה. ואולם כשהשפעת הקפה פגה העייפות תחזור במלוא תוקפה, האנרגיה והחיות תהיינה ירודות עוד יותר מאשר לפני הכוס הראשונה... מה שיריץ אותנו לכוס קפה הבאה... וכך עד שיכולו כוחותינו...כי לא נרצה לחוש את ייסורי הגמילה. הכי קשה לשחרר אנשים, במיוחד אם הם אהובים. כמה קשה לאם לשחרר את בנה כשיוצא מהבית והולך לצבא/לחתונה - לאשה חדשה. כמה קשה להשתחרר רגשית ממערכות יחסים גם אחרי שכבר נגמרו וחלפו. רואים זאת אצל זוגות שהיו נשואים הרבה שנים ולאחר הגירושין הם ממשיכים במאבקים. אז הם מחליפים את האהבה בשנאה - אבל הקשר הרגשי, גם אם עתה שלילי ממשיך ולא מאפשר להם להתחיל קשרים חדשים. יסוד האמונה הוא לשחרר את האחיזה. לשחרר ולדעת בוודאות גמורה שגם כשלא אאחז בדבר, ובמיוחד אז, אהיה בידיו של אב רחמן ואוהב שלעולם לא יאכזב. אב שמשגיח ודואג, אב שתמיד תמיד אוהב. https://www.youtube.com/watch?v=Ibm-DP36Umo

תמר, טבת תשע"ח 2018