לראות את העין הטובה ולחוש באהבה - פרשת "בלק"
בפרשת "בלק" אנו נחשפים דרך השלילה לאהבה עצומה והשפעת ברכה. כל הפרשה מלאה ברע, בבלעם הרשע שרוצה לבלוע את העם, שרוצה להרע, לקלל מתוך שנאה ועין צרה, להשמיד אותנו ולאבד את קיומנו, אך בהיבט הפנימי שלה מוסתרת אהבה אלוקית עצומה, שבסופה משפיעה אלינו ברכה נפלאה. בלק מעוניין לשכור את שירותיו של בלעם, המכשף והנביא של אומות העולם, שיודע להתחבר בדיוק רב לכוחות הטומאה ולהשתמש בהם לצרכיו ומניעיו השטניים והזדוניים מתוך שנאתו, גבהות לבבו, רדיפת הבצע והכבוד שלו, זימתו. התכנית היא לפגוע בנו בכוח הדיבור - דרך הפה, כי שם כוחנו, בפינו. כמו שאמר האר"י הקדוש : " מה תולעת זו אינה מכה ארזים אלא בפיה כך ישראל אין להם אלא תפילה... וכו'." זה הכוח שלנו, ביכולת הביטול שלנו וחיבור לרצון ה', כמו שכותב אדמו"ר הזקן: "ההבדל בין חי מדבר לחי בלתי מדבר הוא בפה. אך הכח הזה, היינו שיהיה הדיבור בדברי תורה בבחינת ביטול כמו שכתוב "ולֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.." וכו' שלא לעשות חלל ומסך מבדיל, וזהו בחינת תולעת היינו שיהיה בבחינת ביטול בבחינת נבזה בעיניו נמאס ו"אנכי תולעת ולא איש" (דוד המלך בתהילים) ועל ידי זה יהיה הכוח בפיו כשמדבר דברי תורה להיות "ואשים דברי ממש בפיך" ועל ידי זה יהיה עצום כוח פיו לגרש ולהפריד יניקת החיצונים (כלומר המזיקים).... כמו התולע שמכלה ומרקיב את עץ החזק כו'" (ליקוטי תורה פרשת חקת). כלומר, הכוח שלנו בדיבור דברי תורה ובתפילה ובברכה הוא בכך שאנו משימים עצמנו "כתולעת", מבטלים את ה"אני" המופרד כביכול מהקב"ה ומתחברים אליו, לרצונו, בכל כולנו ומהותנו ואז הוא אומר את דברו דרכנו... ובמקום הזה שום כוח מזיק לא יוכל לפגוע בנו, אפילו לא הכוח המזיק הגדול ביותר בעולם לא יגע בנו ולא יוכל לתלוש אפילו לא שערה דקה מראשנו, כי אנו מוגנים ע"י הכוח האלוקי הקדושתי האוהב, המברך, הברוך, אנחנו ברוכים ע"י אבינו ששומר עלינו כבבת עינו, כפי ששומרים על התינוק אביו ואמו. "וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:" (במדבר כ"ב י"ב). ה' אומר לבלעם (במילים אחרות): העם הזה שאתה רוצה לקלל (תאר מבחינת לארר להפוך לארור) הוא עם מבורך. לא תוכל לקללו, וגם אין צורך שתברכו, הוא כבר מבורך, מבורך על ידי, כל אחד ואחת מהם הוא כבני ובתי. הקב"ה אוהב אותנו כל כך, שגם אם אנחנו לא בדיוק "מושלמים" האהבה שלו אלינו היא במלואה ולא נפגעת במאומה: "לֹֽא הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ:" רש"י מפרש, שהקב"ה לא רואה ולא מביט על העוונות שלנו בדקדוק, לא מדקדק איתנו והוא תמיד עמנו, נמצא בתוכנו : "אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:" (רש"י). למה הוא כל כך אוהב אותנו? כי אנו משקפים אותו בדיוק, קלסתר פניו משתקף בפנינו, אנו חסודים ואוהבים כמוהו. אנחנו עם שמונע מאהבה, עם מלא חסד ונתינה. ולא משנה אם אנו עושים זאת מתוך קיום מצוות, מתוך מודעות רוחנית או לא, אנחנו פשוט טובים מטבענו, מטבע בריאתנו. שלא כמו הרבה מאומות העולם שלא עושים טוב אלא למען עצמם כפי שמובא בתניא פרק א' :" וחסד לאומים חטאת שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין אינן אלא להתייהר כו':" אנו לעומת זאת לא עושים טוב בשביל לקבל איזושהי תמורה, בשביל כבוד או מתוך יוהרה, אלא בשל החסד הטבעי הטמון בנו, מתוך אהבה. רואים את זה בכל יהודי ויהודיה שרצים לעזור לחבריהם, רצים לעשות טוב, בכל מגוון צבעי האוכלוסייה. כולנו מונעים מאהבה, גם כשאין הסכמה בראייה פוליטית ובהשקפה. אז אלו שמוגדרים כ"ימניים" מונעים מאהבת העם והארץ, אלה שמוגדרים כ"שמאלניים" מונעים מאהבת האדם והעולם. בשורשנו כולנו מחוברים במקום אחד יחד עם בורא העולם - בנקודה הפנימית המשותפת שממנה זורמת האנרגיה האלוקית שמחייה ומקיימת את העולם - בנקודת האהבה.
וכשאנו במקום הזה יש עבורנו ומאיתנו רק עין טובה. גם אם אנו נופלים לעתים לתאווה או גאווה, לכעס או לקנאה, הם חיצוניים לנו, הם לא משקפים את פנימיותנו, הם נעלמים כפי שבאים ולעולם לא חודרים פנימה למעמקים. בנשמתנו כולנו צדיקים וטהורים.
ולכן אל לנו לפחד או לחשוש מ "עין רעה" או מזיקים, ככל שאנו יותר מחוברים לנשמתנו כך אנו מרגישים יותר את השגחת ה' עלינו. וגם כאשר ישנם איזשהם מחסומים או עיכובים, הם כולם ניתנים לנו ועבורנו מתוך רחמים. גם אם אנו לא מבינים את זה או רואים את זה, אנחנו חייבים להפנים שכל המציאות שאנו חיים בה היא טובה, היא מתוך השגחה ואהבה.
לא מצפים מאיתנו לשנות את העולם במהפכות גדולות, אלא במחשבות קטנות וטובות שמובילות לדיבורים טובים וברכות, שמובילים למעשים טובים, חברויות, תחושת אחדות של כל הנשמות. כמו שאמר הבעל שם טוב ומובא באגרות קודש: "פעולה הנראית לעניניי בשר ושכלו (של האדם) קטנה ונעדרת - חשיבות - מצדיקה, לפעמים, חיים של שבעים שמונים שנה וממלאה אותם כולם תוכן." (ג'קעו) אדם יכול לחיות כל חייו ולו בשביל לעשות טובה קטנה ליהודי אחד. וזה ימלא אותו בתחושת שליחות ומשמעות לכל ימיו.
שנזכה להיות שליחים טובים ונאמנים של הקב"ה, לחשוב מחשבות טובות, לראות בעין טובה את כל המציאות שנבראת עבורנו בהשגחה, לחוש את האהבה.
https://www.youtube.com/watch?v=_Sx3he4ABw0
תמר, תמוז תשע"ח 2018
