ליל הושענה רבה... ופרשת "וזאת הברכה"

מתחילת חודש אלול ועד יום השביעי של חג הסוכות עוברים בדיוק 51 יום (נ״א בגימטריה) שהם ימי תשובה שמביאים לאדם ישועה גדולה. לכן היום השביעי נקרא: הושענא רבה... הושע-נא. ישועה ביום הנ״א, ה 51... יום הושענה רבה הוא היום שבו נגמר החיתום ונקבע כל מה שיתרחש בחיינו באותה השנה... וביום הזה מתקבלת כל תפילה, גם של מי שחושב שהוא רחוק מהתורה, מתקבלת תפילת אנשי ״הערבה״ (חסרת הטעם והריח)... אלה מאיתנו שלא חזקים לא בלימוד התורה ולא בקיום מצוותיה. זה אומר בעצם כולנו... כי בלימוד התורה וקיום המצוות זה לא ״הכל או כלום״. לכל אדם יש תמיד לאן לעלות... אנו לא נמדדים ביחס לזולתנו אלא אך ורק ביחס לעצמנו... לכן, אנו בדרגה של ״ערבה״ ביחס למה שאנו רוצים להגיע אליו בשנה הבאה עלינו לטובה.

בלילה הזה, רגע לפני שמסיימים לקרוא את התורה ולקבלה מחדש בשמחת תורה, משתדלים ללמוד אותה אפילו על חשבון שעות השינה... זאת התרגשות גדולה... לסיים את התורה ולהתחיל שוב מהתחלה... הבעש״ט אמר שמי שמתפלל/ת בכוונה כראוי בשלושת הימים של הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה, אזי מסוגל/ת להתפלל כל השנה בכוונה... תפילה בכוונה היא לא עניין שיש להקל בו את הדעת. הדעת מאוד מאוד קלה להסחה... וכדי שתפילה תישמע ותעלה למעלה עליה להיאמר בכוונה... בכלל , לכל אדם בדרך כלל יש איזושהי שאיפה בעבודה הרוחנית שלו לשנה החדשה... תמיד אפשר עוד ועוד להזדכך בעבודת השם... אף אחד לא רוצה להישאר באותו מקום כי כשנשארים במקום כוח הכבידה מוריד אותנו מטה... אפשר להמשיך לעלות אם לא נותנים לטבע להוריד אותנו אלא מתעלים על עצמנו הטבעי ומתחברים לעצמנו האלוקי, עולים ועובדים מתוך מאמץ ויגיעה ובע״ה עולים מעלה... השאיפה שלי היא שלימוד התורה שלי יהיה יותר לשמה... ללמוד בצורה טהורה לא כדי להשיג איזה מטרה... לא לצורך אישי פרטי, אלא ממש רק לכבוד השכינה...

הפרשה האחרונה בתורה שתיקרא בשמחת תורה היא פרשת ״וזאת הברכה״, בה מברך משה רבנו את כל שבטי ישראל יחד כאחד לפני מותו. יש בה מסר חשוב מאוד לכולנו אותו מבאר הרבי מליובאוויטש. הרבי מסביר שהברכה מתחילה בהזכרת לוחות הברית הראשונות : ״ וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙״. את הלוחות הללו קיבלנו בזכות אבותינו בירושה : ״ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ משֶׁ֑ה מֽוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַֽעֲקֹֽב״. לא התאמצנו כדי לקבל אותן, קיבלנו אותן ללא שום עבודה מצידנו ... בשלב הזה לא הערכנו כל כך את הברית המיוחדת שלנו עם הקב״ה כי היא באה לנו כאמור באופן טבעי . אפשר להמשיל זאת לילד שנולד בבית עשיר. הוא נולד עם ״כפית של כסף בפה ״ ולא יודע להעריך את זה. הכסף והממון הינם חסרי משמעות עבורו עד כדי כך שאף עשוי לזלזל ולבזבז סתם את כספו. אם אותו ילד כשיגדל יחווה משבר כלכלי ויצטרך להתחיל לפרנס את עצמו ומשפחתו מתוך יגיעה ומאמץ מצד עצמו, פתאום ידע להעריך כל שקל ושקל שמכניס לכיסו ולא יעיז לזלזל או סתם לבזבזו... כך בני ישראל, בשלב הראשון לא ידעו להעריך את הברית וחטאו בעגל הזהב... ולכן משה רבנו היה צריך לשבור את הלוחות הראשונים... השבירה פעלה פעולתה עליהם והם חזרו בתשובה ... המשבר, השבירה, גרמו להם להבין את גודל טעותם ועוררו בם רצון לתקן את עצמם. בסוף הפרשה, בפסוק האחרון בתורה כתוב: ״ וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה משֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל יִשְׂרָאֵֽל״ רש״י מבאר ש״לכל יד החזקה״ הכוונה שמשה קיבל את הלוחות בידיו, הרבי מסביר שכאן הכוונה ללוחות הברית השניות שניתנו לאחר השבירה, וכאן גם הקב״ה משבח את משה על ששבר ואומר לו לפי המדרש ״יישר כוחך ששברת״ (ב״ב יד ב) . הרבי מסביר שאת דברי השבח לא אומר הקב״ה למשה מיד לאחר השבירה אלא רק בדיעבד , לאחר שכבר העם חזר בתשובה ומשה הוריד להם את הלוחות השניות, כי בשלב הזה אפשר כבר לראות שהנפילה שלהם בחטא העגל היתה ירידה לצורך עליה... היתה ירידה שלמעשה אפשרה את העליה כי היא זו שגרמה להם להתאמץ ולקבל את התורה מתוך תשובה ויגיעה ובכך להעריך אותה... מכאן אנו יכולים להבין הרבה אודות עצמנו וחיינו ... כשאנו חווים משברים בכל מיני תחומים אנחנו באותו רגע עלולים לחשוב שזהו... נגמרו לנו החיים ... בעוד שהאמת היא שהם רק מתחילים... המשברים הללו מאפשרים לנו (ואת זה נראה רק בדיעבד) להגיע לגבהים חדשים ומרוממים..

כשהזוגיות/הבריאות/החברוּת/ההורות/ היהדות מובנים מאליהם אנו לא מתאמצים לשמרם ואולם כאשר מגיע, לא עלינו, משבר אנו מבינים ומפנימים כמה הם לנו יקרים... ומתחילים להשקיע מאמצים כדי לא לאבד את הערכים והאנשים הכל כך חשובים...

בחוכמה רבה קבעו חז״ל: ״אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמן; 'לא יגעתי ומצאתי'; אל תאמן; 'יגעתי ומצאתי' - תאמן״ (בבלי מגילה ו)

כמה חשובה היגיעה... ולכן במקום שעומדים בעלי תשובה לא עומדים צדיקים גמורים.. כי בעלי התשובה באים במאמצם , לא קיבלו מתנה... לא נולדו למשפחה עשירה (ברוחניות) אלא עלו בקודש בכוח עצמם וכוח רצונם. וככל שהם עולים הם רואים שהם רק בתחילת דרכם כמו שאמר שלמה המלך בקהלת:״ כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״...

שנצליח לעלות בקודש בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה. שניקח על עצמנו, כל אחד ואחת מאיתנו, משהו קטן שאותו אנו רוצים לשפר השנה... שנשקיע בו מאמצים ויגיעה ושנמצא את הישועה.

אנא ה׳ הושיע נא אנא ה׳ הצליחה נא

https://youtu.be/dGvwTbc_OrA

לפני שכבר יעלה השחר... בכל זאת אתן לעצמי כמה שעות שינה ולסוכה קצת מנוחה

לילה טוב ופתקא טבא


תמר, תשרי תש"פ 2019



פוסטים אחרונים

הצג הכול