להימנע ממחלוקת בכל הכח - פרשת "קרח"

השבת תיקרא פרשת קרח (נקרא: קורח), פרשת המחלוקת הכאובה שבה קרח קורא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון, מטיל ספק בשליחותם ורוצה לקחת מקומם. הוא ממריד את עדתו ועוד 250 דיינים מכובדים יחד איתו ומביא לתוצאה העגומה כתוצאה ממחלוקתו שבה האדמה פוערת פיה ובולעת אותו עם כל עדתו. 250 הדיינים נשרפים באש לאחר מבחן הקטורת שבו ניסו להקטיר קטורת לה' ולהוכיח כי יכולים לעשות את עבודת אהרון הכהן גם הם. "קרח" = אותיות קנאה, רוממות , חמדה. קרח קינא במשה ואהרון על מעמדם, מתוך תחושת רוממותו חשב שהתפקיד ראוי יותר לו, ומתוך חמדנותו רצה לעצמו את שלא שלו. לפי האר"י הקדוש קרח הוא גלגול של קין ומשה של הבל. הקנאה של קין נכנסה בקרח על אף שבאמת לא היה חסר לו כלום. הוא היה עשיר (כקורח), מכובד ומיוחס אך לא הסתפק במתנותיו וחמד מתוך גאוותו ותאוות הכבוד שלו את השלטון. רצה להיות בראש העם מעל כולם על אף שלא היתה זו שליחותו, ניסה בכוח ובמרד לשנות את תפקידו. כל חטאי האדם מגיעים בראשיתם מגאווה שהיא "אם כל חטאת" ולעניין קרח. הקנאה - באה מהמקום הגאוותני שאני מקנא/ת באחר כי חושב/ת שמה שיש לו בעצם מגיע לי... אני מרגיש/ה את עצמי כל כך "צודק/ת" ובטוח/ה באמת הדמיונית שלי שהקנאה עלולה לשרוף אותי... " קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (שיר השירים ח,' ו). כשאנו מקנאים אנו למעשה כופרים כי אנו מביעים עמדה שמעשי הקב"ה אינם הוגנים, אינם צודקים, אנחנו מרגישים את עצמנו יותר מבינים... רוממות - היא מילה אחרת לגאוותנות. אם אני מרגיש/ה מורמ/ת מעם, חשוב/ה יותר מאחר, הגאווה הזו בסופו של דבר עלולה להביא אותי בדיוק לקצה האחר - קורח הרגיש עצמו במרומים ובסופו של יום נבלע בתוך עומק האדמה... והחמדנות - גם היא מגאווה - אני חומד/ת לעצמי כי חושבת/ת בדמיוני שאני ראוי/ה לזה יותר מהשני. אם כך, כל החטאים מגיעים מגאווה, וְעַ֥ל כׇּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה (משלי י' י"ב). כדי שנוכל לתקן ולא ללכת בדרכו של קרח ועדתו עלינו להגביר בעצמנו את מידת האהבה, מידתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו. כדי להגיע לאהבה האמיתית והטהורה עלינו ראשית כל להכניע את הגאווה, אחרת אנו עלולים לקרוא בטעות "אהבה" למה שבמהותה היא בסה"כ תאווה (שמגיעה מגאווה)... כשאנחנו מכניעים את הגאווה ומכניסים אהבה אנו מוקיעים את הקנאה בשורשה. אנו מכניעים את תאוותנו למה ששייך לאחר ומבינים שמה שיש לנו זה בדיוק מה שאנחנו צריכים ולא יותר... אנו לא מנסים "להיכנס לנעליים" של מישהו אחר. אנו מכניעים את היצר המרדני שרואה את "חוסר הצדק" בעולם ומבינים שכל מה שעושה ה' יש לו מטרה גם אם היא איננה גלויה ושכל מה שקורה הוא לטובה. קרח חשב שאם הוא יהיה המנהיג אז הוא יוכל "לממש את עצמו" ובכך טעותו. האמת לאמיתה היא שאנו צריכים לקיים את תפקידנו בעולם ושליחותנו בדיוק מהמקום שבו אנו נמצאים ולא לספר לעצמנו סיפורים... יש מי שחושב שרק אם הוא היה עשיר בכסף היה יכול לתת צדקה (צדקה אפשר לתת גם במעשים ובזמן ולא רק בכסף מזומן...) , יש מי שחושבת שרק אם היתה נשואה למשל לבעל דתי אז היתה יכולה לקיים תורה ומצוות, ולכן מוותרת מראש... יש מי שחושב שאם הוא היה צדיק אמיתי רק אז היה ראוי לו להניח תפילין... כל אחד ואחת מספרת לעצמו או לעצמה סיפורים... אף אחד לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים. כל אחד ואחת במלחמותיה, במלחמותיו, בניסיונותיה ובניסיונותיו, אך עלינו להשקיע ולהתייגע ולהוציא מעצמנו את המיטב. לא לנהוג בדרך קרח אלא בדיוק הפוך ואז אולי נצליח להפריח בתוכנו פרחים בעלי ריח ניחוח שיוציאו פירות מתוקים כשקדים כמו הפרחים שפרחו על מטו של אהרון שהיה כולו אהבה ורדיפת שלום. שנצליח להימנע ממחלוקת (שאיננה לשם שמיים) בכל הכוח וללכת בדרכי שלום תמיד ובמיוחד בשבת הנוכחית. שנצליח להכניע את גאוותנו ולרומם את אהבתנו. ככל שנאהב "מלמטה" כך נעורר אהבת ה' אלינו "מלמעלה". ככל שנפתח את לבנו אליו כך נאפשר לו להזרים אהבתו אלינו ואין בעולם שום דבר נעים יותר ושווה יותר וקדוש יותר מאהבת ה'. שנזכה כולנו https://www.youtube.com/watch?v=XJZA3_e3SBw

תמר, תמוז תשע"ח 2018