כוחנות ואלימות מול עדינות ונעימות


על התורה נאמר:

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז).

בעולם המודרני, אנו רואים כערך עליון את השיח והדיבור בפתרון סכסוכים, בחינוך וביחסי אנוש בכלל. האלימות היא נוהג ישן, מוקצה ובלתי מקובל.

האמנם?

על אף שאנו אוהבים לצייר את עצמנו כ"יפי נפש" הסולדים מכל סוג של כוחנות ואלימות, הדבר אינו כך באמת, במציאות.

במציאות שאנו חיים בה "כל דאלים גבר" - בעל כוח הזרוע והשררה הוא בעל הדעה...

רואים זאת לצערנו כמעט בכל תחומי החיים. אך כאן ברצוני להעלות את אחד התחומים החשובים בעיניי - בריאותנו ובריאות ילדינו. וזאת משום שעל אף שכולנו תמימי דעים שבחינוך אין מקום לאלימות, אנו לרוב לא נוהגים כך בתחום הבריאות.

כל תופעה שצפה ועולה בנפשנו או בגופנו (או אצל ילדינו), ומגיעה לתודעתנו, אנו מיד פועלים להעלים ו"למגר", ולא בוחלים בשום אמצעי, העיקר שיהיה "חזק" מספיק ו"יעשה את העבודה". אנו לרוב לא עוצרים רגע לחשוב, מדוע התופעה באה ומה תפקידה? אולי העבודה שלה חשובה?

המציאות מראה שככל שננסה לדכא באמצעים חזקים וכוחניים את התופעה כך היא תלך ותגבר, כי אנו מנסים להעלים אותה מבלי לתקן את השורש שלה, את הסיבה שבשלה היא הייתה צריכה להגיע...

ישנן דוגמאות בלי סוף... אך ניקח אחת פשוטה - פריחה. כאשר יוצאת פריחה על העור החיצוני, המקור שלה כמעט תמיד פנימי. וכאשר נמרח משחה חיצונית, לעולם לא נתקן בכך את השורש, הסיבה האמתית. וכשנפסיק את הדיכוי החיצוני הפריחה תשוב ותחזור במלוא עצמתה, כי לא תיקנו את השורש שלה...

כל עוד יש לתופעה מסוימת תפקיד, משמעות חשובה, לא יהיה כדאי ויעיל לדכא אותה. הדיכוי ישיג תוצאה לטווח קצר בהשקעת אנרגיה מרובה והמצב הכללי יהיה בירידה.

על עם ישראל נכתב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א' יב')

לעם ישראל יש תפקיד חשוב בעולם, ולכן כל הניסיונות לענות אותנו ולהשמידנו לא הצליחו ולא יצליחו לעולם. וככל שיענו אותנו כך נתחזק. מה שלא הורג רק מחשל...

הקב"ה נוהג איתנו בעדינות וברחמים, וכך גם עלינו לנהוג עם עצמנו ועם זולתנו.

כתוב ביחס לנוהג הקב"ה בעמו: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (דברים לב' יא')

כשהנשר רוצה להעביר את ילדיו ממקום למקום, הוא אינו לוקח אותם בשנתם או בעל כרחם, אלא מעיר אותם כדי שיוכלו להחליט אם הם רוצים לבוא, משאיר להם את זכות הבחירה. (רש"ר הירש) והמגע של הנשר הוא עדין: על גוזליו ירחף... אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע (רש"י)

הנשר הוא מלך העופות. יש לו עצמה וכוח רבים, אך הוא מתייחס בעדינות אל גוזליו. הוא נושא אותם על גבו, על כנפיו, ולא בין רגליו כמו שאר העופות.

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות יט' ד)

גם לנו יש כוח רב, ברגע אחד נוכל להחליט להשתמש באמצעים כוחניים ואלימים כדי למגר כל תופעה בחיינו או בחיי ילדינו שאיננה מוצאת חן בעינינו, אך אם נעצור לרגע, נתבונן ונבחן את העניין, אולי נמצא בה טעם וסיבה ואולי אולי אפילו נצליח להבין את מגמתה.

וכדי לשקם בריאותנו, אולי נמצא שיטה עדינה שמגיעה לרבדים עמוקים, ולא רק פועלת בכוחניות על פני השטח. שיטה כוללנית שבוחנת את כל ההיבטים, גם החיצוניים וגם הפנימיים. שיטה ומחשבה שחושבת על התקדמות ובריאות כוללת בטווח הארוך ולא רק על הישגים זמניים ומקומיים שפועלים בטווח הקצר.

שננהג כולנו כנשרים, בעדינות ובנעימות נגיע לרבדים עמוקים ונצליח לממש יעדים.