top of page
תמונת הסופר/תתמר אשל

כוחו של הנסתר(ת) - פרשת "חיי שרה"

בעולם הטבע יש את הדברים הנראים לעין – כל העולם הגשמי, ויש את הדברים הנסתרים מן העין השייכים לעולם הרוחני. אנו רואים בן אדם אך אנו לא רואים את מחשבותיו או רצונו. אנו יכולים רק להסיק עליהם מתוך מה שגלוי לעינינו. אנו רואים את האור שמפיצה המנורה אך אנו לא רואים את החשמל. אנו רואים את הצמח גדל ואת הפרח נפתח אך אנו לא רואים את מה שמצמיח או פותח אותם. אנו רואים את הפעולות אך אנו לא רואים את הכוח המניע לפעולות הללו. האם מישהו אי פעם ראה אהבה? לא ניתן לראות אהבה אלא רק את הביטוי שלה, יצירה ובנייה, חום ונתינה. ולא ניתן לראות את הפך האהבה (השנאה) אלא רק את הביטוי שלה- קור רגשי, הרס ומלחמות חורמה. העולם (הכללי והפרטי) יכול להמשיך להתקיים רק כל עוד כוח האהבה עולה על כוח השנאה, כל עוד הבנייה היא יותר מההרס, על אף ששניהם נחוצים וחשובים. לא ניתן לבנות משהו חדש אם לא הורסים ראשית את הישן... בגוף האדם ישנם תאים בוני עצם ותאים הורסי עצם, גדילה של ילד מתרחשת רק כאשר הכוח הבונה עולה על הכוח ההורס... חיים ממשיכים בבריאות טובה כשהאור עולה מעל החושך, כשהשמחה גדולה מהעצבות, כשהביטחון גדול מהפחד, כשיצר הטוב גובר על היצר הרע, כשבגוף שולטת הנשמה, כשמעל כוח השכל נמצאת האמונה... הרבה פעמים נדמה לנו שמה שקיים הוא מה שאנו רואים או תופשים בחושינו. אנו חושבים שמה שכבר היה ונגמר ואנו לא רואים אותו יותר – הוא לא קיים. אך למעשה, שום דבר בעולם לא הולך לאיבוד. דברים לא נעלמים בעולם, הם רק נעלמים מהחושים. למשל, אם כיבינו את האור לפני חמש שניות אנו רואים כי הוא נעלם. אך אם היינו מביטים ממרחק של חמש שניות אור היינו מסוגלים לראות אותו. השמש נמצאת 8 דקות אור מרחק מכדור הארץ. לכן, כאשר אנו רואים את השמש שוקעת היא שקעה כבר לפני 8 דקות... העובדה שאנו לא רואים משהו, איננה הוכחה מספקת לכך שהוא איננו... והרבה פעמים דווקא הוא זה שמניע מהלכים מתוך המקומות הנסתרים... בפרשת חיי שרה, שרה אמנו הולכת לעולמה. ונשמע "מוזר" שלפרשה קוראים "חיי שרה" כאשר למעשה כל כולה עוסקת במותה, הבכי אודותיה וקבורתה.. אך חכמת הסוד (הנסתרת) מסבירה שמוות איננו "חור שחור" או "אבדון", מוות הוא פשוט שינוי מימד, מעבר לחיים במימד שונה ואחר, בלתי נראה לעיניים. ובמיוחד מומחש העניין במות שרה. שכן כתוב : "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כ"ג ב). לפי חכמת הסוד "קריית ארבע" משולה ל 4 היסודות (אש, אויר, מים, עפר) שמרכיבים את העולם והאדם, ואצל שרה לאחר מותה הם אינם מתפרקים וחוזרים לכור מחצבתם אלא נותרים מחוברים ( המילה "חברון" מלשון חיבור מרמזת על כך). כותב הרב גינזבורג בספרו "הממד הפנימי": " בחיים שלנו יש פעימה של האינסוף. במוות נדמה שהגענו (סוף סוף) אל הסוף, אבל במות שרה מתחדש שגם לאחר המוות נמשך כח האין סוף! אמנם זהו רק רושם, טיפה קלושה של חיות - "קיסטא דחיותא" בלשון המקובלים - כה עלומה ונסתרת שאי אפשר לחוש אותה. אבל אי שם במערת המכפלה, קיימת הנקודה של החיים שלאחר החיים". אלו הם חיים אחרים, עליונים יותר, נסתרים יותר, חרישים ועדינים שאין בהם שום תנועה מורגשת אך יש בהם חיות עמוקה, קול דממה דקה... בהפטרת פרשת חיי שרה קוראים אודות דוד המלך בסוף ימיו והבטחתו לבת שבע על המלכת שלמה בנם המשותף ליורשו. בסוף ההפטרה בת שבע מכריזה: "יְחִ֗י אֲדֹנִ֛י הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לְעֹלָֽם" (מלכים א א' לא) ומכך מרומז שגם דוד המלך הולך בעקבות שרה וגם הוא, לאחר מותו עדיין חי וקיים כמאמר בגמרא: "דוד מלך ישראל חי וקיים" (ראש השנה כה' א). זכיתי בשנים האחרונות לבקר שלוש פעמים בבניין ה 770 של הרבי מלובאוויטש וחייבת לציין שגם לי כמו לרבים אחרים תמיד היתה נשמעת מופרכת טענת חסידי חב"ד שהרבי עדיין חי, כי הרי הוא הלך לעולמו וגופו נקבר... אך בביקורי שם חשתי שאכן הרבי חי וקיים... כמו שרה אמנו, כמו דוד המלך, בחיות אחרת... אך חיות משמעותית ובלתי מבוטלת... כפי שבחייו השקיע את כל זמנו ב"ילדיו" - בכל עם ישראל שכולם היו בניו, כפי שבחייו לא היה מכתב אחד שנשלח אליו ונותר ללא מענה, לא היתה דמעה אחת שנותרה יתומה, את כולן אסף אליו ולכולם החזיר תפילה וברכה מלאה באהבה ואמונה תמה... לא לקח לעצמו יום חופש אחד כל חייו... כך גם לאחר הסתלקותו, רבבות בניו ובנותיו ממשיכים לפקוד את מקומו ולכולם הוא עונה בדרכו המיוחדת, הנסתרת ולעתים מרומזת... וחשבתי על אשתו חיה מושקא, זצ"ל. שהיתה רחוקה מאור הזרקורים, נסתרת, אך כל כך מוארת... אשה שלא היו לה ילדים מפרי בטנה, אשה שהמריצה את בעלה לקבל את תפקיד ה"רבי" על אף שלא כל כך רצה, אשה שנתנה את כל חייה במסירות נפשה עבור עם ישראל מושא אהבתה וחלקה את בעלה עם כ ו ל ם. זוהי הצניעות בהגדרתה. אשה שלא מבקשת את בעלה רק לעצמה. אשה שיודעת שאהבתו היא בלתי מוגבלת שבהיותו צדיק שליח השם הוא מוריד את חסד ה' לכל העם ואף אחד לא נשאר מיותם. וחשבתי על אהבתם... שמזכירה את אהבת אברהם ושרה. בני זוג שהיו יחד באהבה, כבוד הדדי, שליחות משותפת, רגישות ונאמנות כל ימיהם עד שהמוות הפריד ביניהם רק לכמה שנים.. (38 שנה לאחר שרה נפטר גם אברהם והצטרף אליה). בפרשת השבוע מורגשת אהבתו הרבה והכבוד הרב שרחש אברהם לרעייתו, שגם לאחר מותה המשיך לאהוב אותה וקנה עבורה אחוזת קבר מהודרת, את מערת המכפלה, ששם עד היום קבורים שניהם יחד עם כל אבות האומה (מלבד רחל הענווה). אין ספק שאלו הם זוגות לדוגמא... ביהדות האיש נמשל לשמש החמה והאשה נמשלת ללבנה. גם אם היא נסתרת, ואפילו אם אין לה אור משל עצמה, גם אם היא כשלעצמה איננה גלויה, אין הדבר אומר שהשפעתה איננה עצומה... ולא סתם ביקש הרבי בזמנו להקפיד על עריכת "קידוש הלבנה" בכוונה מיוחדת לזירוז הגאולה... על שרה אמנו אמר רש"י ש"אברהם היה טפל אליה בנביאות" כלומר יכולת נבואתה היתה גדולה יותר משלו. לכן אמר לו ה': "כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ"... ובפרשתנו מגיעה גם רבקה שבראותה את יצחק בעלה המיועד מכסה את עצמה בצניעותה: "וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס." (בראשית כד סה) רבקה המשיכה את דרכה של שרה ויצחק התנחם באהבתו אליה לאחר מות שרה אמו. הצניעות של אמהותינו לא הורידה בערכן אלא רק העלתה אותן... אשה שמתכסה איננה אשה שפלה ונחותה, אלא אשה שמכבדת את עצמה... רק אשה שמכבדת את עצמה ולא מגלה את עצמה כדי להידמות לאישה, הופכת לאשה גדולה ומעצימה, אשה שמוקירים את פנימיותה ולא רק את חיצוניותה, אשה שמכבדים אותה, גם לאחר מותה. ואין שיר מתאים יותר לסיום מאשר השיר שכתב האיש שאור הזרקורים נמצא עליו לרעייתו אהובתו שנמצאת, נסתרת ועוצמתית, מאחוריו. https://www.youtube.com/watch?v=hwHPkNl-cxo תמר, חשון תשע"ח 2017





פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page