הינך יפה רעייתי... - פרשת "יתרו"

בפרשה שתיקרא השבת, פרשת "יתרו", הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד אלינו אל הר סיני בכדי להעניק לנו את תורתו. המעמד הזה הוא כמעמד נישואין בינינו, כנסת ישראל - כלל נשמות עם ישראל, לבין חתננו, הקדוש ברוך הוא. המעמד הזה שאין מרגש ועוצמתי ממנו, הוא התמזגות של העולמות העליונים עם העולמות התחתונים, שמיים עם ארץ, הקדוש ברוך עמנו. למעשה, בבריאת העולם השכינה שרתה בעולם הזה התחתון, שם היתה מלכתחילה, אלא שברוב עוונותינו, מחטא אדם הראשון ואילך, היא הסתלקה ועלתה השמימה עד לרקיע השביעי... משם התחילה לרדת חזרה מטה ע"י פעולת הצדיקים. זאת המשמעות החסידית לפסוק משיר השירים: "באתי לגני אחותי כלה", באתי חזרה לגני, לגינוני, לעולם הזה, המקום שבו הייתי מלכתחילה. הראשון שהחל להוריד את השכינה חזרה מטה הוא אברהם אבינו שהוריד אותה בזכות אמונתו, מסירות נפשו ומעשיו הטובים לקרוב לבבות הרחוקים, מהרקיע השביעי לרקיע השישי. אחריו יצחק, יעקב, לוי, קהת ועמרם הורידו כל אחד מהם אותה ברקיע נוסף, עד שמשה רבנו זכה והוריד אותה ממש אלינו לארץ. משה רבנו הוא השביעי ועליו נאמר "כל השביעין חביבין"... כמו השבת השביעית שמרכזת בתוכה את הקדושה ואותה עלינו לזכור ולשמור באהבה.

העולם נברא בדבורו של הקב"ה, נברא בעשרה מאמרות (עשרת הספירות - חוכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) אך לא דומה דיבורו של הקב"ה לדיבור אדם בשר ודם. כמו שמסביר אדמו"ר הזקן בתניא (פרק כא), כשאנו מדברים הדיבור שלנו נראה מופרד מאיתנו, מגלה את מה שהיה צפון קודם במחשבתנו ובלבנו, אך אצל הקב"ה הדיבור הוא חלק ממנו, שום דבר לא "נפרד" ממנו. אמנם הוא מצמצם את עצמו עבורנו כדי שנוכל לקבל את אורו ולא להתבטל במציאות, אך אצלו אין הסתר והעלם, הכל גלוי לפניו, גם מה שאצלנו נראה "חשוך ומוסתר". גם הדברים הטמאים והקליפות, הכל במקור ממנו, אלא שהצד של הטומאה מגיע מחיצוניות רצונו ואילו החיות של כל מה שבצד הקדושה מגיעה מפנימיות רצונו יתברך. כמו ההבדל בין לתת משהו לאדם שאוהבים "פנים אל פנים" לעומת לתת משהו לאדם שאותו לא מחבבין מבלי להסתכל עליו, כלאחר יד... הקב"ה אוהב אותנו אהבה כל כך עצומה שלא רק שרוצה לתת לנו את התורה ולהפוך אותנו לעם סגולה, אלא שממש יורד בעצמו אלינו לתת לנו אותה... פנים אל פנים... נכון שנשמותינו פרחו מעוצמת האור והאהבה, נשמותינו כלות אליו, זאת האהבה בשיא עוצמתה. כל אהבה "אחרת" שאנו מרגישים בחיינו היא רק ניצוץ מאותה אהבה שאי אפשר לתארה במילים, שלנו אל הקב"ה בוראנו.

האהבה שלו כלפינו מומחשת בפרשה, הוא מחכה לנו בהר סיני. "וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּמַּֽחֲנֶֽה: " רש"י מסביר שלא כמו אצל בני אדם שלא נהוג שהרב ממתין לתלמיד... כאן הקב"ה בכבודו ובעצמו ממתין לנו... לאחר מכן כתוב: "וַיּוֹצֵ֨א משֶׁ֧ה אֶת הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן הַמַּֽחֲנֶ֑ה וַיִּתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר:" ורש"י מפרש שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה...

לפני כן כתוב בפרשתנו כי "וּמשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָֹה֙ מִן הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָֽאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָֽאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי:" קודם כל מומחשת כאן הרגישות הרבה ל"בית יעקב" שאלו הן הנשים, אליהן יש לומר את התורה בלשון רכה כי הן רגישות ורוחניות ולא זקוקות להפחדות ודברי תוכחה, מספיק שאומרים להן את התורה בנעימות והן רוצות לקיימה. הגברים, בני ישראל, בטבעם לרוב "קשים" יותר ואליהם מעבירים את הדברים בדיבורים שלפעמים צריכים להיות קשים על מנת שיחדרו אליהם ויגרמו להם לרצות לקיימם. שנית, מסביר "בעל הטורים" את הפסוק "אביא אתכם אלי" כמו התקשרות בנישואין בין איש לאשה שכוללת את שלושת השלבים של כסף, שטר וביאה. הכסף זו ביזת מצרים (השלל שלקחו בנ"י לאחר קריעת ים סוף), השטר זו התורה, היא כשטר כתובה, והביאה היא ההתייחדות שלנו עם בוראנו בקיום הברית עמו כפי שניבא יחזקאל: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי. "

כידוע, אהבה היא לא משהו שאפשר לכתוב אותו או להסביר אותו, כפי שאי אפשר באמת להסביר טעם של יין... עם כל הרצון צריך פשוט לטעום אותו. את אהבת ה' אלינו, את האהבה שביננו, אפשר אולי לחוש בדרך הטובה ביותר כשקוראים ב"שיר השירים" הספר שכינה אותו רבי עקיבא " קודש קודשים"...

הרבה פעמים ניסיתי להקשיב להלחנות של שיר השירים ע"י כל מיני אמנים, אך תמיד זה הרגיש שההלחנה הורידה מהעוצמה, שאף אחד לא באמת הצליח לשיר אותה... והשבוע גיליתי הלחנה וביצוע שכן הצליחו לגעת בנפשי ולהזיל דמעה על לחיי... הקלטה של אריק איינשטיין ז"ל שהקליט עם מיקי גבריאלוב כחודש לפני שעבר מן העולם... כל שירה תמיד מגיעה מהנשמה אך יש עיתים מיוחדות שבהן השירה ממש ממש מגיעה מעומק הלב, מעצמות הנשמה, זאת שירה שנחקקת עמוק אצל נשמת השומע/ת.

https://www.youtube.com/watch?v=yGwTnwCNfHk

תמר, שבט תשעט 2019