״בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ״ - פרשת "שופטים"

השבת נקרא בפרשת ״שופטים״ בה אנו מצווים לתת בכל שערינו שופטים ושוטרים שישפטו את העם משפט צדק. השופטים הם אלו שמחליטים על דינם של האנשים הבאים להישפט תחתם והשוטרים הם אלו שמוציאים לפועל את החלטתם. השפעתם של הדיינים כל כך משמעותית בחייהם של אנשים שהם אף נקראים לעתים בלשון התורה ״אלוהים״ , כפי שכתוב בפרשת משפטים: ״אִם לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל הַבַּ֖יִת אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים״ רש״י מפרש שהכוונה לדיינין... אחד הפסוקים האהובים עלי בתהילים (בהיותי רגשנית חסרת תקנה :-)) הוא פסוק ט״ו פרק נ״ה בו כתוב כאמור בכותרת: ״בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ״... את הפסוק הזה אפשר להבין בהקשר לפרשתנו, שכאשר נמצאים ב״בית האלוהים״, במקום שבו עוסקים בדינים (ידוע גם ששֶם אלוקים מייצג את מידת הדין), יש להיות רגישים... מדובר בנשמות בעלות צלם אלוקים... השופט שיושב בבית הדין אסור שיחשוב על עצמו, למשל שיקבל איזושהי טובת הנאה מאחד הצדדים כי כאמור בפרשתנו: ״ הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים״... כל מה שצריך לעמוד לנגד עיניו של השופט הוא עשיית משפט צדק מתוך חסד ורחמים. כמו השופטים, גם לנו ישנם המון תפקידים ומעמדות שגורמים לנו להשפיע על אחרים... כל מי שמטפלים באנשים: רופאים, מטפלים אלטרנטיבים, מורים ומחנכים, מפקדים, משפיעים רוחניים, הורים... כל מעמד שיש בו השפעה על נשמות של אחרים דורש ״להלך ברגש״, אנחנו נמצאים וצועדים בהיכלו של האלוקים... עלינו להיות עדינים ורגישים...הנשמות שאנו משפיעים עליהן הן נשמות אלוקיות...עדינוֹת...עלינו לשים לבנו שחלילה לא נרמוס ברגל גסה וקשה את נפשם הרכה... יחד עם זאת ברור שעל מנת להיות משפיעים טובים חייבים לפעמים להשתמש מעט גם במידת הדין... חייבים גם להגביל... אך ההגבלה חייבת לבוא מתוך נקודת מוצא של חסד ואהבה. המשפיע חייב להאמין במושפע... חייב להאמין במסוגלתו ובכוחותיו הפנימיים ומתוך כך לסייע לו להתקדם למימוש שליחותו בחיים.

לפי עניות דעתי, שופט שעושה משפט צדק חייב להאמין בכל ליבו שפסק הדין שהוא נותן מיטיב עם מקבלו. שאין המטרה להעניש רק כדי ״לשבור אותו״... כל בעל השפעה חייב להאמין, ושהמושפע ידע שהוא מאמין בו , שיש לו תקנה... שיש לו תקווה... הרופא או המטפל חייב להאמין שהטיפול שלו, גם אם יכאיב בהתחלה, בסופו של דבר ייטיב ויעזור למטופל... המורים והמחנכים חייבים להאמין בתלמידים, במחונכים, המפקדים בפקודיהם, המשפיעים הרוחניים במושפעיהם, ההורים בילדיהם... רק מתוך נקודת מוצא כזאת של אמונה ואהבה ללא התנייה יוכלו הם להיות בעלי השפעה טובה. האמונה והאהבה נותנת למושפע מעין עוגן פנימי של ביטחון שמאפשר לו לעמוד באתגרים שעומדים מולו בגאון... שמאפשר לו להסיר קליפות חיצוניות מיותרות ולגלות את אורו הפנימי מבלי שרוחו תישבר, כי תמיד מרגיש בתוכו את העוגן... לכן, אם אתה שופט בדין ואין לך כלפי הנשפט תחושת חסד ורחמים ... עליך להתפטר... אם אתה רופא ואתה רואה שטיפוליך רק מזיקים לאנשים... תתפטר... תמצא מקצוע אחר... כך עשה ד״ר סמואל האנאמן לפני 250 שנה... כשראה שטיפוליו הרפואיים רק הזיקו לילדים פרש מרפואה והחל לעסוק בתרגומים ... אם אתה מחנך או את מורה וכל הסיבה שאת/ה עוסק/ת במקצוע הזה הוא תנאי החופשים הנוחים, אין לך בכלל תחושת שליחות ואינך מאמין ואוהב את התלמידים, תתפטר/י, אל תפגעי בנשמות הילדים.... ״ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָֽרַשְׁתָּ֣ אֶת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ״... לרדוף צדק ולהלך ברגש, אלו הם התנאים שיאפשרו לנו להצמיח את עצמנו ואחרים.

הרבה פעמים בימינו, אנשים בורחים מלהיות רגישים... חושבים שרגישות יתר היא חיסרון. הם לפעמים מנסים לדכא אותה ע״י כל מיני תרופות וסמים, כדי לא להרגיש כל כך את הדקויות אצלם ואצל אחרים... ולו רק היו יודעים... שרגישות היא אחת התכונות הכי מדהימות ואלוקיות עלי אדמות... פעם שאלתי את מורי לתזונה טבעית, יצחק בן אורי ז״ל, אמרתי לו: ״אבל אם נשמור ככה על התזונה כפי שאתה אומר... ממש נימנע מכל מיני חומרים מתועשים, צבעי מאכל, חומרים משמרים, חלבונים מן החי, צירופי מזון לא נכונים... אז נהפוך להיות מאוד רגישים... אח״כ כל חשיפה לגורם לא בריא קטן תוכל להשפיע על בריאותנו וחבל...״ התשובה שלו היתה: ״אז מה הבעיה עם זה? למה זו בעיה להיות אדם רגיש?!... זו לא בעיה זו מעלה״...

בפרשתנו כתוב גם ״ כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה״ ומסביר הרבי מליובאוויטש שיש ללמוד מכך הוראה בחינוך ילדים:״כאשר עושים שריטה באילן לאחר שכבר גדל, אזי השריטה אינה אלא במקום שנעשתה בלבד, וגם אינה גורמת נזק. אבל כאשר עושים שריטה בשתיל אילן רך, ועל אחת כמה וכמה בגרעין שעומדים לנטוע, יתכן שמשריטה אחת יצמח אילן בעל מום״...

בבית האלוהים יש ללכת ברגש... ואז ההגבלות והדינים אינם מורגשים אצל המושפע כעונשים מרים, כי הוא יודע שהם לטובתו והוא מרגיש אותם כחיבוקים... אנחנו צריכים את ההגבלות והגדרות לפעמים כמו תינוק שצריך להיות עטוף וחבוּק כדי להרגיש מוגן... החיבוק אולי מגביל את תנועתו אך הוא מרגיש ביטחון וחום נעים בתוכו ...

שנזכה להיות משפיעים טובים ורגישים ושתמיד נרגיש את כל ההגבלות שבחיינו כחיבוקים...

לסיום , משהו אישי. לפני שבוע כתבתי פוסט מעומק הלב והכאב על בני שרצו לזרוק אותו מהמערכת החינוכית ... שהגבילו אותו וניסו לשבור את רוחו. בחסדי ה׳ הטוב והמיטיב במוצ״ש שעבר, ממש בדקה ה99 לפני תחילת שנת הלימודים, קיבלנו בשורה שהוא יתחיל ללמוד בביה״ס שביקשנו עבורו כאחד התלמידים ... אמש קיבלנו שיחת טלפון מהמורה המחנך שלו שאמר באלו המילים: ״יש לכם ילד מדהים! תודה שהבאתם אותו אלי״...

שבת שלום ומבורך בחסד וברחמים

https://youtu.be/1pFa5UAOfro

תמר, אלול תשע"ט 2019