בראשית

"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:" - התורה לא מתחילה באות אלף אלא באות בית משום שבית היא לשון "ברכה" ואלף לשון "ארירה" (בראשית רבה). התורה מתחילה בברכה על מנת שתתקיים ברכתה. כל העולם נברא לפי התורה. כתוב בזהר שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. "אסתכל בה באורייתא וברא עלמא". בראשית= ב' ראשית. פעמיים ראשית. העולם נברא בשביל שניים, בשביל התורה ובשביל ישראל ששניהם נקראים ראשית (רש"י). מכך שכל כוונת הבריאה היא בשביל ישראל והתורה, בשביל שישראל יתקנו את העולם לפי הוראות התורה. זאת האמת כפשוטה. בראשית ברא אלוקים סופי תיבות א - מ - ת. אמת לאמיתה שאי אפשר להימלט ממנה. כל מעשה הבריאה הוא יצירת סדר בתוך הבלבול והתוהו בבוהו שקדמו לה. והדבר דומה לתהליכים שמתרחשים גם אצלנו בחיים הפרטיים. הבריאה יש מאין היא לא משהו שהיה ונגמר, לא משהו שבא, ברא ונעלם, זאת בריאה שמתרחשת כל הזמן, כל רגע ורגע העולם נברא מחדש, האדם נברא מחדש, שום דבר שקיים איננו מובן מאליו. אם הוא קיים זה אומר שהשפע האלוקי כרגע זורם ומחייה אותו ומאמין בו שיקיים תפקידו. כי יש תפקיד לכל נברא ונברא, ולכל נברא ונברא יש פוטנציאל של הגשמת תפקידו והשלמת ייעודו. אך בעוד כל הנבראים האחרים מעצם קיומם משמשים לתפקידם, הדבר שונה אצל האדם. האדם נברא בצלם אלוקים ויש לו חופש בחירה. כל אחד ואחת מאיתנו מקבל/ת כישרונות, מתנות, תכונות מיוחדות ויש לנו בחירה חופשית לאיזה מטרה להשתמש בהם, אם להשתמש בהם לקדושה או חלילה לטומאה, לטוב או לרע. זאת בחירה מורכבת ואיננה פשוטה כי לא תמיד ברורה לנו התמונה, מה הטוב ומה ה"רע", האם אנחנו בדרך הנכונה? האדם הוא ייצור מורכב מעצם יצירתו, כי נברא בכפילות של שמיים וארץ של רוח וגוף, של חומר וצורה, איש ואשה. ויש בנו שני ייצרים, יצר טוב ויצר רע : "וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה:" כתוב "ייצר" בשני יוד ולא אחת בשל הכפילות של היצרים. בעל התניא כותב שהכפילות היא שנשמות ישראל נולדות עם שתי נפשות, נפש חיונית (בהמית) ונפש אלוקית. בשנותינו הראשונות הנפש הבהמית שולטת בנו, אנו נמצאים בעולם במקום של "לקבל לעצמנו" וה"אני" הוא מרכז הווייתנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים נחשפת בנו הנפש האלוקית הפנימית שמחייה אותנו מבפנים, כי בשונה מברואים אחרים אותנו יצר הקב"ה מתוך פנימיותו "ויפח באפיו נשמת חיים" הכוונה שאותנו ברא הוא ממש מעצמו, מתוכו, ויש בנו חלק אלוה ממעל ממש, חלק ממנו. הנפש האלוקית שלנו "מושכת למעלה" רוצה להזדכך, להיטהר, לתת, להתקדש. הנפש הבהמית שלנו "מושכת למטה" רוצה להיטמא, להתגשם, לקבל. הנפש האלוקית מתענגת בתענוגים רוחניים, הנפש הבהמית מחפשת עינוגים גשמיים. אי אפשר להגיד שאנחנו ייצורים פשוטים... הנשמה מתגעגעת לכור מחצבתה - לשמיים - והגוף מושך לעפר - למקורו שלו - לאדמה. וה"בעיה" היא שאנו חייבים את שניהם כדי לחיות בעולם הזה. הגוף לא יוכל להתקיים ללא הנשמה והנשמה אין לה קיום ללא הגוף. אין לנו ברירה אלא לתת מזון וקיום לשני הקצוות... לא יכולים לבחור "רק בגוף" כי אם נרעיב את הנשמה היא תזעק זעקתה ואם נרעיב את הגוף ונענה אותו בסיגופים מתוך רצון לקיום רוחני בלבד לא נשיג את רצון האלוקים. "בעל כורחנו אנו חיים" וצריכים ללכת על חבל דק... על גשר צר מאוד... בין הקצוות.

ידוע בספרי פנימיות התורה שנבראו 4 עולמות בבריאה. עולם העשייה, עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות ובכל עולם עשרה מאמרות (ספירות). כך גם האדם - נשמתו מורכבת מכמה דרגות - נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ככל שאדם מחובר יותר לגשמיות של העולם הוא נמצא יותר בעולם העשייה, התחתון מכולם. ככל שהוא מזדכך הוא עולה ועולה מבחינה רוחנית מספירה לספירה עד שמצליח לתקן את נפשו ולעבור לעולם גבוה יותר, מצוחצח יותר, לקבל רוח חדשה. כשתיקן את עולם העשייה הוא מגיע לעולם היצירה ושם מקבל רוח גבוהה יותר, מזוככת יותר. גם שם צריך להמשיך לעלות ולתקן, מדרגה לדרגה, עד שמגיע לעולם הבריאה- עולם שבו נמצאת הנשמה. כל העליות הללו הן לא בדרך קלה, לפני כל עליה יש "תוהו ובוהו", תחושה של בלבול גדול ואי ודאות, הרגשה של "חושך על פני תהום", הרגשה של "שבירה" שלעתים גורמת לנו להישאר במקומנו הרוחני ולהתקבע... אך כדי לצמוח חייבים לעבור דרך שם, דרך המקום הלא ידוע והמבולבל, לפשוט צורה קודמת וללבוש צורה חדשה גבוהה מקודמתה. העולם הגשמי הוא בעל נפח וגבול והעולם הרוחני הוא אינסופי וללא גבולות, בעולם הרוחני אפשר לעלות ולעלות... העולם הגשמי הוא כמו ריבוע או קוביה, יש לו פינות, העולם הרוחני הוא כעיגול אינסופי מתפשט ונצחי.. אם ממשיכים ללכת קדימה למרות הבלבול וממשיכים באמונה, גם כשלא רואים ולא יודעים כלום, אז מתוך החושך הכי גדול מתחילה בנו נקודה של אור. נקודה של חכמה שמבריקה בנו, הארה, כמו טיפה של מים על אדמה יבשה, ומשם, מתוך אותה טיפה מתחילה להיבנות בנו בנייה חדשה. טיפה של חסד (אבא) שמרטיבה את האדמה (אמא) ומתוך הזיווג משהו חדש משותף נבנה. חיים חדשים יוצאים, נולדים.

לפני שנברא האדם עלה אד לשמיים- כדי להרטיב את האדמה במים: "וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶת כָּל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה"... רק אחרי שנרטבה יכל להיווצר האדם... ולאחר שנוצר הוא כבר יכל להתפלל לטל ומטר.

הרבי מליובאוויטש אומר (ש"פ בראשית מבה"ח מרחשון התשכ"ה) שהתורה שבכתב היא כמו אבא (חוכמה) והתורה שבע"פ היא כמו אמא (בינה). התורה שבכתב היא כמו אותה טיפה שעדיין אין לה נפח, היא עדיין בהסתר, לא לגמרי ברורה. התורה שבע"פ היא כמו אמא שבונה ומרחיבה ונותנת הסברים ופירוטים ושניהם יחד מאפשרים לנו לקיים את התורה כהוראה לחיים. אומר הרבי שכעת בימינו אנו הזיווג של התורה שבכתב (המשפיע) עם התורה שבע"פ (המושפעת) הוא חיבור חיצוני יחסית, הפירושים מפרשים את התורה שבכתב עד לגבול מסוים, ישנם טעמים פנימיים בתורה שטרם נתבררו ויתבררו רק לעתיד לבוא, בזמן הגאולה אז החיבור בין אבא לאמא יהיה פנימי ויתגלו כל הסודות העליונים בתוך העולמות התחתונים. וזה יקרה כאשר כמאמר הנביא ישעיהו " מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מים עליונים יתמזגו עם מים תחתונים.

ואם יורשה לי לפרש מתוך זה פירוש "חדש". שהרי אומר הנביא שלעתיד לבוא "וְהָיָ֤ה בַיּוֹם הַהוּא֙ נְאֻם יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא תִקְרְאִי לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃" (הושע ב יח)- ישתנו היחסים בין האיש והאשה. כמו שישתנו היחסים בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ. היחסים יהיו פנימיים יותר, נשמתיים יותר. אך עד אז תתקיים באשה התשוקה לזה, הכמיהה ליחסים פנימיים ולא רק חיצוניים, גשמיים. "וְאֶל אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל בָּֽךְ:"... לפני הגאולה היחסים בין אשה לבעלה הם בגשמיות וחיצוניות ביחס למה שיהיה באחרית הימים, אז היחסים יהיו פנימיים... ועד אז נישאר בתשוקה להפוך את בעלי לאישי - להתאחד עד כדי ביטול הנפרדות בשורש המשותף הנשמתי.


ואם התחלנו בברכה אז כך גם נסיים. השבוע התחלנו להתפלל לגשמי ברכה, ומאחלת לכל אחד ואחת שמשיב הרוח ומוריד הגשם ישיב לכם רוח נעימה ומלטפת רכה ואוהבת ויגשים לכם את כל החלומות הכי כמוסים כמים לים מכסים.

https://www.youtube.com/watch?v=rF5aXujbavA

תמר, תשרי תשעט 2018