בין נח לאברהם - "לך לך"

בין נוח לאברהם, איפה את/ה ממוקמ/ת?

בשבת שעברה קראנו את פרשת ״נח״ והשבת נקרא בע״ה את פרשת ״לך לך״. בין אדם הראשון לנוח עברו 10 דורות, ו10 דורות בין נוח לאברהם. שני צדיקים ענקיים שאוהבים המפרשים להשוות בין צדיקותם. נוח היה איש צדיק ותמים, ״צדיק בדורותיו״, אפשר לראות הגדרה זו לשבח או לגנאי, תלוי בזוית הראיה. מצד אחד נוח היה צדיק מושלם, עשה בשלמות את כל הוראות הקב״ה, מבלי לשאול שאלות, מבלי לבדוק את צורכן , עשה כי כך צווה, קיבל את מרות ה׳ במלואה. צדיקותו היתה כל כך שלמה עד שלא הושפע כלל מרשעת הסביבה. הוא חי בתקופה שבה היתה רשעות כל כך גדולה עד שבגללה היה צריך למחות את היקום ולטהר את כל העולם במי המבול... בדרך כלל אנו מושפעים מאוד מהסביבה... אם אנו מרגישים זאת או לא... אנו מתאימים את עצמנו כי רוצים להרגיש שייכות לקהילתנו. אך נוח היה כל כך צדיק שצדיקותו ויושרו נשמרו על אף ההשפעה השלילית שסביבו ולכן זכה שעתיד העולם ניצל דרכו. יחד עם זאת אומרים המפרשים שהוא לא היה צדיק כלל אם היה חי בתקופתו של אברהם... כלומר, צדיקותו היתה רק ביחס לדור שלו... מה היה באברהם שלא היה בנוח? מה יש באברהם שזכה להיות ״אב המון גויים״, שמזרעו יצאו המון עמים, שעד היום חיים? קודם כל, כמו נוח, גם הוא לא הושפע מהסביבה, היה נאמן לאמת הפנימית שלו, לקול הפנימי שנבע מתוכו והיווה מצפן שכיוון אותו במהלך דרכו. כתוב בפרשה: "וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל אַבְרָ֔ם לֶךְ לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:" לפי החסידות הכוונה במונח ״לך לך״, הוא לך לעצמך, לך בעקבות האמת הפנימית שלך, גלה אותך, מצא את מקומך, מצא את ייעודך, את שליחותך. אל תישאר במקום שבו גדלת, אל תתפתה להישאר באזור הנוחות ( הנכות), שאין צורך להתאמץ בו. אזור הנוחות נמצא שם תמיד בשבילך, רוצה לבלוע אותך, למנוע ממך לגלות את עצמך, מפתה אותך להישאר קטן ונחמד ואהוד על כולם, אבל רחוק מהמהות, רחוק מהשליחות. ההבדל המהותי בין נוח לאברהם הוא שנוח אמנם שמר על עצמו ומשפחתו אך לא נקף אצבע כדי לנסות להשפיע ולתקן את סביבתו. הוא היה ״ראש קטן״ עשה את תפקידו באופן מושלם אך לא חשב ולא העלה על דעתו כלל שאפשר לעשות משהו כדי לתקן את העולם... ולתפקיד זה נבחר אברהם... הוא התחיל בתור ״אברם״, היה אב לארם ( ארם נהריים- אזור מגוריו) ההשפעה שלו היתה לכתחילה מקומית, אך מרגע שהוטל עליו התפקיד הרם, הוא הפך לאב להמון גויים עד עולם. הוא היה צריך להוריד את החוכמה שלו ( ״אבא״ בקבלה) ל״ארץ״, להוריד אותה למטה, לגלות אותה בארץ, במלכות התחתונה, ולהנחיל אותה לדורות הבאים, דרך הצאצאים. אברהם הבין וידע שכולם סביבו טועים, שתרח אביו עובד האלילים מטעה את כל לקוחותיו שמוכר להם פסילים, אברהם גילה דרך חוכמתו, תבונתו והתבוננותו את האלוקים. הוא הבין שהעולם הזה לא נברא ככה סתם, שיש בורא לעולם. כשנולד, נאמר לנמרוד, המלך באותם זמנים, שנולד תינוק ש״עומד לעשות לו צרות״, נמרוד שמרד במלכות ה׳ ועבד עבודה זרה מיד רצה להרוג את מי שעלול לחסום את דרכו. משפחתו של אברהם החביאה אותו במערה חשוכה, שם גדל עד גיל 3 ושם, מתוך בדידותו גילה את אמונתו. מתוך המערה החשוכה, גילה את מקור הבריאה. אך אברהם לא הסתפק בכך שהוא יודע את האמת, שהאמת ברורה ונהירה לו, הוא עשה מעשה. הוא ניפץ לאביו את הפסילים וסיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע על מציאות האלוקים. הוא הכניסם תחת כנפי השכינה (רש״י) ובעצם ״עשה נפשות״ שלולא הוא (ושרי אשתו שעשתה כמוהו וגיירה את הנשים) היו אובדות. אברהם נקרא ״אברהם העברי״ כי הוא היה מעבר אחד של הנהר וכל השאר מהעבר השני... אך הדבר לא הרפה את ידו ולא שינה במאומה את אמונתו שהיתה כל כך גדולה עד ששום איום בעולם לא עמעם אותה. כשנמרוד הורה לו להשתחוות לפסל או להיכנס לכבשן האש באור כשדים אברהם לא היסס לשניה, ונכנס אל תוך הלהבה. אש האמונה הפנימית היוקדת שבו היתה כה עצומה, אש הקודש שבנשמתו כל כך בערה עד שבדרך נס האש החיצונית כלל לא פגעה בגופו. הוא יצא ללא פגע... הרן אחיו של אברהם ראה את המחזה המדהים וחשב שכמו אחיו גם הוא יוכל לצאת בשלום מכבשן האש, אך בשונה מאברהם הוא חשב על עצמו, לא באמת מסר את נפשו עבור בוראו והוא לא ניצל מאש השנאה של נמרוד, אברהם לקח חסות על לוט בנו.

אברהם הוא כל כולו חסד ואהבה ולכן הוא זקוק להגנה. כותב אדמו״ר הזקן (בתורה אור) שכמו ששם הוי׳ה מכוסה וממוגן על ידי שם אלוקים כדי שלא יישרף העולם מרוב אור, כך החסד של אברהם צריך הגנה ולכן היה צריך להיוולד יצחק ( שהוא מידת הגבורה ששמה גבול לאינסוף אהבה שבחסד של אברהם). אברהם אוהב את כולם, את הצדיקים ואת הרשעים, את כל הברואים, הוא לא מסוגל לעשות דין עם פושעים, כל כולו אהבה, ולכן מבקש מהקב״ה גם על ישמעאל: ״וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִֽחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ:״ (בראשית יז י״ח) והקב״ה נענה לו ( צדיקים גוזרים והקב״ה מקיים- לא יכול להתעלם ולא להיענות לבקשותיהם). אברהם מתבשר על לידתו של יצחק, ממשיך דרכו וממשיך ברית העולם עם בורא העולם, אך ה׳ מברך גם את ישמעאל שיפרה וירבה מאוד מאוד ויהפוך לגוי גדול. אברהם מקבל הבטחה מהקב״ה שארץ הקודש היא שלו ושל זרעו לעולמים בברית בין הבתרים. בדרך לארץ היה צריך אברהם להרוג כמה מלכים... אך ה׳ הבטיח לו שהוא שמור ומוגן... ״אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָֽנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָֽרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מאד״.. (בראשית ט״ו א). זו לא דרכו של אברהם להרוג נפשות, זה לא מסתדר עם החסד שבנפשו, אך כאן מבטיח לו ה׳ שהדבר היה הכרחי ולא יפגע בשכרו המרובה עד מאוד. כל בוקר בתפילת שחרית, אנו מתפללים ״מגן אברהם״, ומודים לו לקב״ה על הגנתו.

כולנו צאצאיו של אברהם, יש כאלה שזה מורגש אצלם יותר, ויש כאלה שנוטים יותר להיות ״נוח״, לפעמים זה עניין של שלב בחיים. יש מי שמרגע לידתם ועד מותם הם ״נוח״ ויש כאלה שמראשית ימיהם ועד אחרון יומם הם ״אברהם״. רואים את זה כבר בילדותם. אלו שלא ״הולכים עם הזרם״, אלו שלא מקבלים הוראות ״סתם״, אלה שבודקים את הדברים בעצמם, אלה שהולכים עם האמת הפנימית שלהם ״עד הסוף״ ויהי מה, אלה שדעת הקהל לא מכתיבה להם את מחשבתם. אלה שמוכנים לעמוד או לשבת בצד השני של הנהר... נסו להכניס ילד ״אברהמי״ לכיתה במשך 8 שעות יומיות וללמד אותו דברים שמבחינתו הם ממש מיותרים לחיים ... (רמז:פצצת אטום). לא פלא שבמדינה שלנו כל כך הרבה ילדים ״מטופלים״ בריטלין, בעל כורחם הופכים אותם ל״נוחים״... ללכת בדרך של אברהם, זה לאו דוקא ללכת בדרך הקלה, אלא להיפך, לבחור ללכת בדרך האמת שהיא מורכבת ומסובכת יותר והרבה פחות ״סלולה״... אם ברצונכם לדעת אם אתם בדרך הזאת, בדקו את עצמכם... האם כשאתם שומעים קול פנימי שאומר לכם ללכת בדרך מסויימת- אתם עושים זאת לטובת עצמכם או לשם האמת ולשם המטרה שאתם מכירים בה כראויה, שאתם יודעים שיש לכם ייעוד בה? אם יש לכם בה טובת הנאה, וכשהיא מפסיקה אז אתם הולכים לדרך אחרת שבה תוכלו להשיג לעצמכם שוב את אותה הטובה... זאת לא הדרך למטרה... ללכת בדרך של אברהם זה להקשיב לקול הפנימי גם אם כל העולם מסביבכם אומר שהיא שגויה, גם אם אתם היחידים בעולם שחושבים שיש פה מטרה נעלה, גם אם תהיו מוכנים ״להישרף באש״ למענה, לא רק שלא לקבל טובה הנאה אלא אף לסבול סבל של ממש בעבורה. אז אתם בדרך של אברהם אבינו, בדרך האמת, והקב״ה יהיה אתכם וילווה אתכם בדרככם, ותגיעו למטרתכם, תגשימו את ייעודכם ושליחותכם על אף שקוצים בדרך ידקרו את כפות רגליכם...

אברהם אבינו לרגע לא חושב על עצמו... כשמלך סדום מציע לו ״עסקים״, מציע לו לקחת את הרכוש ואת הנפש להשאיר לו, אברהם ממש לא זרם איתו וענה לו באלה המילים: ״אִם מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ נַ֔עַל וְאִם אֶקַּ֖ח מִכָּל אֲשֶׁר לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם:״... זה אבינו אברהם... בסוף הפרשה, בהיותו בגיל 99 ברית העולם עם הקב״ה מקבלת ביטוי גשמי בביצוע ברית המילה והסרת העורלה. הברית הפנימית מתגלה בחוץ, בגוף, ומאז ועד עולם היא ביטוי לקשר הפנימי הנצחי של הקב״ה עם כל יהודי.

״מילה״ יש לה משמעות של ״גילוי הפנימיות החוצה גם בהיבט של דיבור. המילים הן אלו שמוציאות החוצה את כל מה שיש לנו בפנים ומגלות את האני האמיתי הפנימי שלנו, באמצעותן אנו מתקשרים ומתחברים לאנשים אחרים.

לסיכום, בכל אחד ואחת מאיתנו ישנו לפעמים ה״נוח הזה״ שנוח לשמיים, נוח לבריות, נוח לעליונים ונוח לתחתונים, נוח בעולם הזה ונוח בעולם הבא... אך בכל אחד ואחת מאיתנו יש גם את אברהם, שמוסר נפשו על גילוי האלוקות בעולם, שלא מוכן להשלים עם הקיים, שרואה בעצמו שליח לתקן ולהשפיע עד אשר יראו את האמת כולם.

שנזכה כולנו להיות משפיעים טובים, ללכת בדרך האמת ודרך הישר ולקיים ייעודנו ושליחותנו בעולם.

https://youtu.be/7YIUyrtRBOo

תמר, חשון תשעט