בדרך הקלה או בדרך הברכה - פרשת "ראה"

בפרשת ראה ניתנת לנו זכות הבחירה, לבחור בין ברכה לקללה, או בין הדרך המבורכת לדרך הקלה... כתוב: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם." (דברים יא כו-כח) האדם יכול לבחור אם ללכת בדרך הטבע הגשמי, בדרך הקלה שלא דורשת מאמץ, להיכנע לכוחות הטבעיים של הכבידה, של הירידה, או להשקיע מעצמו ולעלות בעלייה בניגוד לכל התאוות והיצרים שמושכים אותו כלפי מטה. כי הכי קל לנו להיכנע לדחפים הטבעיים שלנו: לשקוע בעצבות, בפחד, בדאגה, למשל לאחר פרידה. לתת לאש של הגאווה והכעס לבעור בנו ולשרוף את כל מי שמעז לגעור בנו. לתת לתאווה שלנו לשלוט בנו וללכת אחריה כשבויים. שבויים ביצרים. וכל פעם שאנו כך מתנהלים, ולא מנהלים, זורמים ומחליקים מטה מטה במדרון שהוא היפך החיים, הדרך חזרה הופכת להיות יותר קשה. ככל שהדרך מטה היתה יותר קלה כך העלייה שלאחריה יותר תלולה. ואולם, אם נבחר בדרך הברכה, אפילו שהיא יותר קשה, נרגיש את החיים ונגיע לשמחה. אם למשל, נתגבר על התאווה לאכול את הסטייק העסיסי עם הדם, נבקש אותו Well done, אז אולי נאבד את התענוג הרגעי של הסיפוק היצרי אך נקבל סיפוק מסוג אחר, עוצמתי, שבא מהחלק הפנימי שלנו, הקדושתי. כי האיסור שניתן לנו לאכול את הבשר עם הדם, הוא לא כדי להתעלל בנו, אלא להפך, כדי לשמור עלינו. "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה." (דברים יד' ב) לכתחילה בבראשית, לפני קלקול העולם היינו טבעוניים, לא הזדקקנו לבשר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.(בראשית א כט') ולאחר ש"התקלקלנו" וירדנו ברוחניותנו, עלתה תאוותנו, הקב"ה ברוב חסדיו לא התעלם מהצורך והרחיב את הגבול בכדי להתאימו עבורנו: "כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ, תֹּאכַל בָּשָׂר. (דברים יב' כ'). הגבול הורחב אך לא נפרץ לחלוטין, מותר לאכול בשר, אך רק 10 סוגים (שמפורטים בפרשה) והכי חשוב, לא עם הדם, כי הדם הוא הנפש... "רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם הַבָּשָׂר. (דברים יב' כג'). וכשילדי בן ה 13 שאל אותי: "אמא, מה את מעדיפה, שאוכל סוכריות עם צבעי מאכל מלאכותיים או שאוכל בשר לא כשר" עניתי לו שצבעי המאכל והסוכר מזיקים לגוף והבשר הלא כשר מזיק לנפש... הגוף גם כך מתכלה עם השנים, אך הנפש, הנשמה, היא נצחית והפגיעה בה יותר שורשית... ההפטרה לפרשת ראה היא נבואת נחמה מספר ישעיה (שלישית מתוך 7 הפטרות של נחמה עד ראש השנה). היא הבטחה שהגלות תסתיים והעם ייגאל. גלות חיצונית היא לא בהכרח גלות פנימית ולהפך. ישנם אנשים שחיים בגלות חיצונית (גלו מארצם או ממשפחתם, בעוני ובתנאי מחייה קשים) אך נשמתם היא חופשיה ולעולם לא גלתה. ישנם אנשים שחיים בתנאי מחייה מצוינים אך נשמתם נמצאת בגלות, היא לא במקומה, היא לא שלמה. זוהי גלות פנימית, רוחנית. וההבטחה היא שניגאל משתיהן, מהגלות הפנימית והחיצונית. הגשמית והרוחנית. כל שעלינו לעשות הוא להישמע למי שברא וללכת בדרך הנכונה ואז נזכה בברית עולם: "הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים" (ישעיה נה' ג'). שנזכה תמיד לבחור בדרך החיים והברכה וניגאל כולנו גאולה שלמה! לסיום: נבואת נחמה של לאה גולדברג, לקראת חודש הסליחה והחסד. https://www.youtube.com/watch?v=MqBu-lEPKWg

תמר, אב תשע"ז 2017


פוסטים אחרונים

הצג הכול