אהבה באש ובמים - לט"ו באב חג האהבה

מה זאת אהבה? לנסות לדבר על אהבה זה כמו לנסות להסביר את טעם היין... אפשר להכביר במילים אך רק מי שחווה אותה וטועם אותה יודע מהי...

אהבה היא הכוח הכי חזק בעולם. אומרים שאלברט איינשטיין כך טען... אך גם ללא הוכחה מדעית, אנו יודעים זאת בידיעה פנימית קיומית. כוח האהבה הוא כוח החיים, הוא כוח הבריאה, הבריאות ומה שנותן משמעות. אהבה לבן/בת הזוג שהם משורש הנשמה היא החוויה האנושית הכי שלמה. כי האדם הולך בעולם במצב חסר, חלקי, עד שמצליח למצוא (או מצליחה למצוא) את חציו/חציה השני. וכשמצא אישה מצא טוב (אמר שלמה המלך בספר משלי). כי אין תחושה פנימית יותר טובה מאשר להרגיש שמצאת את החצי שלך. והמציאה היא הרבה פעמים אחרי חיפושים ממושכים, ו"אם יגעת ומצאת - תאמין" (בבלי, מגילה ו'). ואחרי שמוצאים לא מרפים כפי שכתוב בשיר השירים: עַל-מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו: אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו: מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם: כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד-שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל-בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל-חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי: (ג' א-ד)

ואהבה אמיתית היא אהבה בה כל אחד מהצדדים מוסר את נפשו, באש ובמים עבורה. הוא לא חושב, היא לא חושבת על עצמה, הם רואים רק זה את זו. אהבה שאינה תלויה בדבר. היא לא אהבה בשביל עצמי אלא רק בשביל בן/בת זוגתי. כי אם אכניס את האני שלי, המתוק יהפוך למר כפי ששלמה המלך אמר: "מוצא אני מר ממוות את האשה" (קהלת ז'כו). כשרוצה אותה בשבילי, בשביל האני שלי, היא הופכת מרירה לי. אך כשמסירות הנפש היא שלמה אקריב הכל למענו/למענה, למען מושא אהבתי. אפילו את הקשר עצמו על חשבוני האישי.

כשאיש ואישה באים בברית הנישואין הם מממשים את אהבתם ונוטעים את עץ חיותם. והאהבה יש לה פנים רבות. אך המהלך התקין שייצור זוגיות טובה ומלאת חיות, ממושכת ויציבה, היא אהבה שמתחילה מבפנים החוצה. היא לא מתחילה בקשר גופני, תאוותני, אלא ביצירת קשר עמוק רוחני ורגשי.

אהבה כמים- היא אהבה טבעית שאינה סוערת אלא זורמת בטבעיות וברכות בין האוהבים ומרווה את נפשם תדיר. היא אהבה מלטפת ומרגיעה שמעניקה קורת רוח בשעת סערה. היא האהבה הבסיסית החיונית לאהבה הזוגית. אהבה כאש- היא אהבה עזה ובוערת המלהיבה את הלב ומעוררת בין בני הזוג רגש חם שמניע אותם להתעלות ולדבוק זה בזו (כפי שהאש עולה מעלה) ולבסוף להתגשם גם בגוף. קודם הדבקות זה בזו מבחינה רוחנית ורגשית ולבסוף הדבקות הגופנית הבשרית. כפי שכתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב' כד). חיי אהבה תקינים בנויים מ"פעימת לב" תדירה הנעה בין שני סוגי האהבה. (מים ואש)*. כאשר בני זוג מקפידים על מצוות טהרת המשפחה האהבה כמים מתבטאת בימי ההרחקה (הנידה) והאהבה כאש מתבטאת בימי הקרבה (הטהרה). והפעימות הללו מקנות לאהבה עומק ועושר פנימי, ויותר מכל משרות במשכן הבית את זיו השכינה. כי רק זוג שישנה שכינה ביניהם זוכים לאהבה מתוקנת, לאש חמה, בריאה ובוערת. אם השכינה מסתלקת האש הופכת למאכלת. הכעס והגאווה גוברים, וחיי הנישואין לא תמיד שורדים. במילה "איש" ובמילה "אשה" ישנן שתי אותיות משותפות היוצרות את המילה אש ושתי אותיות לא משותפות, "י" אצל האיש ו"ה" אצל האשה היוצרות יחד את שם השם י-ה. כפי שדרש רבי עקיבא: "איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן".(מסכת סוטה יז' א)

קשר נאות וטוב בין איש ואשה מתחיל בדיבור, כאשר כלי הדיבור הוא הפה. כל תכליתו של הדיבור לבטא את האהבה שהאדם חש בלבו. מדרגה נוספת של תקשורת בפה העולה על הדיבור ויכולה להתגלות רק לאחר שהדיבור הגיע לשלמות, היא הנשיקה. הדיבור מבטא את הקשר "הנגלה" בין בני הזוג בעוד שהנשיקה מבטאת את הקשר ה"נסתר" הסוד שביניהם. הנשיקה היא תקשורת כה עמוקה שלא יכולה להימסר דרך מילות הדיבור. ולכן, הנשיקה היא הדרגה הגבוהה ביותר של ביטוי האהבה.

אז שנזכה כולנו לחוות אהבה במלוא רמ"ח איברינו ושס"ה גידינו הרוחניים, הרגשיים והגופניים יחד עם שורש נשמתנו.

חג אהבה שמח

https://www.youtube.com/watch?v=0LKJkfh0hkA

*מתוך ספר "אהבה" של הרב יצחק גינסבורג.

תמר, ט"ו באב תשע"ז 2017