אבינו מלכנו - ערב יום הכיפורים

ערב יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה, יום הדין... האם עלינו להיות מפוחדים? האם יש מישהו או מישהי מאיתנו שחף כליל מחטאים? האם יש כאן מישהו או מישהי שנקי מכל רבב? שהיום הזה מיותר בעיניו? נפוצות כיום במקומותינו כל מיני שיטות של "ניקוי גוף", ניקוי מיצים, שייקים, ועוד פירות וירקות. אך כאן ההזדמנות היא שונה וחד פעמית בשנה - ניקוי רוחני של הנפש והנשמה, מפנימיותה ועד חיצוניותה. אומרים שיום הכיפורים הוא כ-פורים, כמו חג פורים, רק עם כמה הבדלים קטנים... בחג פורים עורכים משתה וסעודה גדולה, מענגים את הגוף והנפש עם כל מיני מאכלים ומשקאות, משתכרים עד לא ידע בין טוב ורע ומתחפשים. נותנים לאמת ולשקר להתערבב ואף להתחלף. ואילו ביום הכיפורים אנו את הנפש מענים. ללא מזון, ללא שתייה, ללא עינוגים גשמיים, ועם רצינות. בלי שמץ של רוח שטות. את כל התחפושות אנו פושטים, את כל הקליפות מסירים, מורידים מעצמנו את כל הסיפורים... את הסיפורים שסיפרנו על עצמנו לאחרים, את הסיפורים שסיפרנו לעצמנו אודותינו, את כל התכונות ה"טובות" שניסינו לשכנע אחרים או את עצמנו שקיימות בנו, וגם את כל התכונות "הרעות" שסיפרנו עלינו. כן, לפעמים אנחנו הקטגורים הכי טובים של עצמנו... ולאחר הסרת הסיפורים והקליפות, לאחר שפשטנו את כל התחפושות, נשארת האמת הפשוטה והצרופה. האמת לאמיתה. הנקודה הזאת הקטנה והטובה. כן טובה. כולנו בסופו של דבר רק רוצים אהבה... וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי י' י"ב) ומי שברא את העולם באהבה יודע זאת. מכיר את הנקודה הטובה שלנו שנמצאת בבסיס הרוחני של עצם קיומנו. ויודע שכולנו מבפנים רוצים לעשות רק מעשים טובים, רק לפעמים קצת מתפקשש לנו כי אנחנו, מה לעשות, רק אנשים... אבל יום אחד בשנה הוא מאפשר לנו להביא את הנקודה הזאת הקטנה, החוצה במלואה. הוא מאפשר לנו להיות כמלאכים. ביום הכיפורים. ואנחנו לא אוכלים, לא שותים, לא מקיימים שום צרכים גופניים או חומריים. אנחנו לגמרי לגמרי רוחניים. פושטים את הנפש הבהמית החומרית ומזדהים לחלוטין עם הנפש האלוקית. עם הנקודה האלוקית בנשמתנו, עם החלק האלוה ממעל ממש שנמצא בנו, בכולנו. ומתנקים. מתנקים מהחטאים, מהלכלוכים, מכל העוונות שנדבקו בנו כתוצאה מהחלק החומרי שלנו. מכבסים את עצמנו והופכים לבנים וצחים, זכים וטהורים. קדושים. ואז, לקראת סוף תהליך הניקוי, מגיע הרגע הגדול - תפילת הנעילה. נעילת השערים בפני כל האחרים והתייחדות שלנו עם בוראנו, כשאנו נקיים וטהורים, כמו כלה בערב חופתה. כנסת ישראל מתייחדת עם החתן - עם בורא העולם שבחר בנו לעם סגולה, שנתן בנו את אותה הנקודה, את הניצוץ שלו, צלע מצלעו, צלם מצלמו. אין יהודי, אין יהודייה שלא יתרגש או תתרגש בזמן תפילת הנעילה. לא משנה אם הוא או היא דתי/ה, חילוני/ת, אורתודוכסית או אתאיסט. הנשמה לא יכולה להישאר אדישה, לעולם לא תיסגר למשמע שירת "אבינו מלכנו" בתפילה. היא תמיד תיזכר. תיזכר בשורשה ורגליה ייקחו אותה, גם ללא רצונה כביכול, אל בית הכנסת, אל הרגע הגדול... אז למרות שזהו יום הדין, אנחנו לא מגיעים מפוחדים. אנחנו נבחרנו להיות בניו של אלוקים והוא ישפוט אותנו ברחמים רבים וינקה מאיתנו באהבתו הרבה את כל החטאים. אבינו מלכנו, אהובנו, חתננו. בן בריתנו. שתהיה לכולנו חתימה טובה והרבה אהבה ♥️ ואי אפשר בלי לקנח בשירתה המופלאה של ברברה סטרייסנד שקולה מגיע לעמקי הנשמה. https://www.youtube.com/watch?v=0YONAP39jVE


פוסטים אחרונים

הצג הכול